תא"מ 17711-06-14 שמאי נ' בן צבי קופרברג

בפניי מונחת תביעה שטרית ועניינה שלושה שיקים ע"ס 2,100 ₪ כ"א. השיקים נשוא התביעה נחתמו על ידי הנתבע ונמסרו לתובע במסגרת חוזה שכירות שנחתם בין הצדדים.

העובדות

1. בין הצדדים נחתם הסכם שכירות של דירת מגורים, ברחוב מנחם בגין 7 תל אביב (להלן: "הדירה" או "המושכר"), לתקופה של שישה חודשים מיום 12.5.13 ועד ליום 11.11.13 (להלן: "תקופת השכירות") והוסכם כי דמי השכירות החודשיים יהיו 2,100 ₪, לא כולל חשמל ומים.

2. הנתבע העביר לידי התובע שישה שיקים בעבור דמי השכירות וכן סכום של 1,000 ₪ כפיקדון. השיקים עבור שלושת חודשי השכירות האחרונים הוחזרו מחמת א.כ.מ (אין כיסוי מספיק).

3. ראשיתו של ההליך בבקשה לביצוע שטרות בסכום כולל של 6,300 ₪ שהגיש התובע בחודש נובמבר 2013 במסגרת תיק הוצל"פ שמספרו 01-05404-53-0. הנתבע, הגיש התנגדות לביצוע שטר. בהחלטת כבוד השופט ע. אלקלעי מיום 07.12.14, ניתנה בהסכמה רשות להתגונן, והתיק הועבר לדיון בהליך של סדר דין מהיר.

   עיקר טענות הנתבע

4. במסגרת ההתנגדות שהגיש, טען הנתבע כי הדירה נשוא חוזה השכירות, לא הייתה ראויה למגורי אדם. הנתבע טען כי סבל מריח חריף של ביוב שמקורו במערכת ביוב כושלת. לטענתו, מערכת ניקוז הביוב של הבניין עברה בתוך הדירה והדבר גרם מידי פעם להצפה. הנתבע פנה לתובע מספר פעמים בבקשה לטפל בבעיה זו.

5. משחלפו חודשיים מתחילת תקופת השכירות, הנתבע הודיע לתובע כי אם הבעיה לא תטופל בחודש הקרוב הוא ייאלץ לעזוב את הדירה. בחלוף שלושה חודשים, ומשלא טופלה הבעיה נאלץ הנתבע לעזוב את הדירה.

   יתרה מכך, הנתבע טען כי מבדיקה שערך, התברר לו כי ייעודו של המושכר לא מתאים לדירת מגורים אלא לשימוש משרדי בלבד.