כלל חברה לביטוח בע"מ נ' גרבאן

מבוא

לפניי תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום סך של 16,917₪, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעת, בעטיה של תאונת דרכים מיום 23.3.14 (להלן: "התאונה"). התאונה התרחשה ביום ראשון בשבוע, בשעה 23:30 או בסמוך לכך, ברחוב הרברט סמואל בחדרה. לטענת נהגת רכב התובעת, התאונה אירעה עת רכבה הוסע כדין בנתיב. או-אז, רכב הנתבע יצא מחנייה בנסיעה לאחור ופגע ברכבה, בצד שמאל אחורי. נהגת רכב התובעת מדגישה, כי רחוב הרברט סמואל הוא רחוב דו סטרי צר, הבנוי כמו מדרכה (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 13-14). בהתאם לעדות נהגת רכב התובעת, רכב התובעת הוסע בנתיב הימני ורכב הנתבע פגע בו בצד שמאל אחורי, עת יצא בנסיעה לאחור מחניה בניצב, הנמצאת בצדו השני של הרחוב. הנתבע מצדו, מכחיש באופן גורף כל מעורבות בתאונה הנטענת. ביום 14.4.16 התקיים לפניי דיון, בו נשמעו עדויותיהם של נהגת רכב התובעת, גב' מריה איליזירוב ושל הנתבע. במסגרת הדיון הציגו בעלי הדין את ראיותיהם ובכלל זה: טופס הודעה מטעם נהגת רכב התובעת(ת/1) ותמונת נזק לרכב התובעת(ת/2). בפתח הדיון הסכימו ב"כ הצדדים לנהל את התיק על יסוד חקירות ראשיות ונגדיות, ללא הגשת תצהירים (ראו עמ' 1 לפרוטוקול, שורה 11). בתום הדיון סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל-פה. הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי, בהתאם לקבוע בתקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

דיון

לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי במסמכי התיק וביתר הראיות, אני מקבלת את גרסת נהגת רכב התובעת, מעדיפה אותה על פני זו של הנתבע, וקובעת כי הנתבע הוא אשר נהג ברכבו ביום 23.3.14 והיה מעורב בתאונה. כמו כן, אני סבורה כי האחריות הבלעדית לגרם התאונה מוטלת על כתפי הנתבע. להלן אביא תמצית טעמיי לקביעה זו.

ראשית, אני מבססת מסקנתי זו על התרשמות בלתי אמצעית מן העדויות, כפי שניתנו במהלך הדיון.

אני נותנת אמון מלא בעדותה של הגב' מריה איליזירוב, נהגת רכב התובעת, שהייתה מפורטת, ברורה ומשכנעת, וקובעת כי הייתה מהימנה ככלל, ובפרט מהימנה יותר מזו של הנתבע, ככל שנדרש לצורך הכרעה על פי מאזן ההסתברויות.

שנית, גם לעניין תוכנן של הגרסאות, מצאתי את גרסתה של נהגת רכב התובעת, כהגיונית, סבירה ומתקבלת יותר על הדעת מגרסת הנתבע. נהגת רכב התובעת העידה כי רכב הנתבע יצא מחניה בנסיעה לאחור ופגע בצד שמאל אחורי של רכבה. לגרסתה, לאחר קרות התאונה, משיצאו הנהגים מרכבם להחליף פרטים, הנתבע סירב למסור את פרטיו ומשכך נהגת רכב התובעת, התקשרה למשטרה. לאחר שמסרה למשטרה את מספר הרכב, הנתבע חזר לרכבו וברח ממקום התאונה. אדגיש, כי נהגת רכב התובעת, זיהתה את הנתבע באולם בית המשפט, כמי שפגע ברכבה והיה מעורב בתאונה. כמו כן, בטופס ההודעה שמסרה נהגת רכב התובעת לתובעת, יום לאחר קרות התאונה, ציינה גב' איליזירוב בפרוטרוט את נסיבות התאונה וכן את מספר הרישוי של רכב הנתבע, סוג הרכב, שנת הייצור וצבע הרכב. פרטים אלו תאמו במדויק לרכב שבבעלותו של הנתבע. בעדותה של נהגת רכב התובעת בבית המשפט, אותה ראיתי לקבל, חזרה והעידה נהגת רכב התובעת, בנחרצות, בעקביות ובהחלטיות, כי הנתבע הוא מי שהיה מעורב בתאונה. לעדותה (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 9 עד 13):

"ש. את אומרת שאת מזהה את הבחור?

ת. כן.

ש. זה הבחור?

ת. כן. כי אני זוכרת שהייתה לו בעיה בהבעה של הפה. היה לו משהו כאילו לא יכול לסגור עד הסוף משהו כזה. לא יודעת. משהו שונה".

שלישית, התרשמתי כי גרסתו של הנתבע, לפיה הוא לא היה מעורב בתאונה, הינה גרסה לא סבירה ולא הגיונית, אשר כל מטרתה הייתה להרחיק את עצמו ממעורבות בתאונה. הנתבע לא הביא ראשיתה של ראייה או עדות, כדי לשלול את מעורבותו בתאונה. הנתבע טען בכוללניות, וללא כל פירוט ותימוכין, כי לא היה במקום התאונה. טענה בעלמא זו אין בידי לקבל. הנתבע העיד כי במועד התאונה הוא התגורר אצל דודו בטייבה ועבד בשטיפת מכוניות. בהתאם לעדותו של הנתבע הוא רכש את הרכב בשנת 2010 ועשה בו שימוש לעיתים רחוקות בלבד. הנתבע אישר בעדותו כי הרכב היה צמוד אליו כל הזמן וכי אף אחד לא נהג בו חוץ ממנו. עוד אישר הנתבע כי במועד התאונה היה לו רישיון נהיגה תקף (עמ' 4 לפרוטוקול). ניתן היה להתרשם, כי במהלך עדותו, השיב הנתבע תשובות לאקוניות וקצרות וניכר כי עשה כל מאמץ כדי ל"הכשיר" את גרסתו. זאת ועוד, בחקירתו הנגדית של הנתבע התגלו סתירות משמעותיות, הפגומות, מטבע הדברים, במשקל עדותו. כך למשל, הנתבע העיד כי הרכב שימש אותו לצרכי עבודה (עמ' 5, שורות 8-9). דא עקא, בהמשך חקירתו, סייג הנתבע את דבריו, וציין כי נסע עם הרכב לעבודה רק ביום שישי, כאשר לדבריו, בימים ראשון עד חמישי בשבוע, הרכב עמד בטייבה ואף אחד לא השתמש בו (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 29-30).

כשנשאל הנתבע בחקירתו, מדוע לא הביא למתן עדות את אחד העובדים שעבדו עמו או את דודו, על מנת שיעידו כי בתקופה בה אירעה התאונה נסע הנתבע מידי יום לעבודה בהסעה, בעוד הרכב נמצא בטייבה בסמוך לבית הדוד, השיב הנתבע כך: "לא אמרו לי" (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 17-19).