ישאל נ' דיודוב ואח'

על הפרק: שאלה של עיכוב הליכים בתביעת לשון הרע עד להכרעה בהליך אחר, התלוי ועומד, שבו לכאורה פורסמה אותה לשון הרע הנטענת.

1.ברקע ההליכים שלפניי, שאינם שגרתיים: הליך אחר, שנפתח בסקירתו בתמצית. מר קלוד אזולאי הוא בעליה של חברת פטריות הכפר בע"מ ("פטריות הכפר"), שקיבלה עד שנת 2010 לערך, ניתן להבין, את שירותי ראיית החשבון של שותפות יצחק דוידוב ("שותפות דוידוב"). או אז עברה לקבל את שירותי ראיית החשבון של רו"ח ענת ישאל. כיוון שמאזני השנים 2009 ו-2010 נערכו בפועל בידי רו"ח ישאל, ולא בידי שותפות דוידוב, פנה מר אזולאי לשותפות דוידוב בבקשה לקבלת החזר כספי, ונדחה בידי השותפים. בחודש יוני 2016 הגישה פטריות הכפר, באמצעות מר אזולאי (וללא ייצוג עו"ד), תביעה בסדר דין מהיר להחזר הכספים נגד שותפות דוידוב (ת"א 32408-06-16; להלן גם, למען הנוחות והזיהוי: "תביעת אזולאי"). בתביעה בהליך המקביל, המחזיקה שני עמודים, צוין כיצד רו"ח ישאל היא שביצעה בפועל את עריכת מאזן 2009 ואילך, והתביעה נתמכה בתצהירה של רו"ח ישאל. תביעת אזולאי מתבררת אף היא בבית משפט זה, לפני כב' השופט ע' יריב, וקבועה לעת הזו להוכחות ליום 11.7.2017.

2.שותפות דוידוב התגוננה מפני תביעת אזולאי, בתמיכת תצהירו של אחד מן השותפים בה, רו"ח אריה קופר. מבלי להכנס כמובן לכל פרטי ההגנה, ביארה השותפות מדוע התקשתה להכין את דוח"ות 2009 ו-2010: מר אזולאי ביקש ממנה, כך טענה, לערוך רישומים כוזבים ולהגיש דוח"ות שקריים, דבר שהשותפות סירבה לעשות, ועל רקע זה פנה מר אזולאי לרו"ח ישאל. בעיצומו של כתב ההגנה הוסיפה שותפות דוידוב, בהתייחס כפי הנראה לאזכורים כי רו"ח ישאל היא שערכה בפועל לבסוף את הדוח"ות לחברת פטריות הכפר, כי "לנתבעת אין כל עניין עם הגברת ענת ישאל. לא ברור מה מערכת היחסים המיוחדת בין מר אזולאי לגב' ישאל הקשורה לחברה. יותר מכך לנתבעת יש חשש וזאת מדברי מר אזולאי עצמו כי השכר הסמוי והנסתר ששולם לכאורה לגברת ישאל מטרתו לא נועדה עבור שירותיה המקצועיים אלא עבור היחסים המיוחדים האחרים שהיו בינהם כפי שהציגם מר אזולאי" (סעיף 16).

3.לא עבר אלא זמן קצר מהגשת כתב ההגנה בתביעת אזולאי, ורו"ח ישאל הגישה (ללא ייצוג) תביעתה בהליך הנוכחי, בלשון הרע, זה הנתון להכרעתי. בתביעה הלינה רו"ח ישאל, תוך מה שמתיימר להיות ציטוט מסעיף 16 בכתב ההגנה בתביעת אזולאי, כי היא "... מוצגת כאישה, "מופקרת, זולה, זונה ולא מקצועית". מה שמעיד שיש לנתבע עניין אישי עם התובעת, כאשר לתובעת ממש לא ברור מדוע ולמה". היא תביעה 75,000 ₪ ומכתב התנצלות. התביעה הוגשה נגד שותפות דוידוב ונגד רו"ח קופר, המצהיר בהליך המקביל.

4.התגוננו הנתבעים כאן: לא לשון הרע. אם נתמצת: ראשית, מה שצוטט אינו מה שנאמר. שנית, מה שנאמר הוא נאמר כחלק מהליך משפטי אחר, וככזה חוסה בהגנת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, שעניינו בין היתר ב"... פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון [משפטי]". הנתבעים ביארו את זיקתם של דבריהם להליך, שבו רו"ח ישאל משמשת כעד מטעם התובעת שם. הם ביארו עוד כי לא כיוונו להטיל דופי בכישוריה המקצועיים של רו"ח ישאל אלא ביקשו לחזור על דבריו של מר אזולאי עצמו, ובידם להוכיח כי אלו אכן נאמרו.

5.ישיבה מקדמית התקיימה לפניי ביום 23.2.2017, ובמהלכה לא עלה בידי להביא לייתור ההליך, שקשה לראות כיצד מועיל למי מן הצדדים, וזו זכותם של בעלי הדין. כיוון שהתובעת לא חפצה גם בכל מנגנון חלופי לייתור הסכסוך (וגם זו זכותה כמובן), פנינו להוכחות. או אז ביארו שני הצדדים כי הם חפצים לזמן להליך עדים לרוב, אף שאיש מהם לא הגיש תצהיר, כל זאת כזכור כאשר המדובר בתביעה בסדר דין מהיר. הנתבעים ביקשו להביא שתיים (בנוסף לרו"ח קופר, האמור להעיד מטעם הנתבעים): את מנהלת החשבונות ואת מזכירתו של מר אזולאי. התובעת הגדילה וביקשה לזמן לא פחות מארבעה עדים: את בא כוחם של הנתבעים, את רו"ח דוידוב, את חברו של מר אזולאי, ואת מר אזולאי עצמו.

6.משהתחוור כי הצדדים, ובעיקר התובעת, מבקשים לפתח את ההליך לכדי סאגה רחבת יריעה ושבינה לבין סדר דין מהיר אין דבר וחצי דבר, ושהתברר עוד נוכח זהות המצהירים שהצדדים מבקשים לגייסם כי ההליך הנוכחי צפוי להפוך למה שנראה כהד ושיקוף של ההליך המקביל, ביקשתי כפי סמכותי לברר עם הצדדים את האפשרות לעיכוב ההליכים בתיק שלפניי, עד השלמת הבירור בהליך המקביל. התובעת, כפי שעשתה כבר מספר פעמים בהליך זה, מסרה תגובה שעיקרה נעדרת התייחסות לגופם של דברים וממוקדת בהתייחסות לגופם של הנתבעים. בשולי הדברים הביעה התנגדות: היא אינה סבורה שהמקרה מתאים לעיכוב הליכים, והיא אף חפצה להביא את ההליכים כאן לכלל סיום שכן הם מסבים לה עוגמת נפש. הנתבעים מנגד גורסים כי יש הצדקה לעיכוב.

7.לאחר בחינת מצב הדברים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על עיכוב ההליכים עד להכרעה בהליך המקביל.

8.עיכוב ההליכים (lis alibi pendens) הוא דוקטרינה פסיקתית (עיינו: ע"א 9/75 אל עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 477 (1975)). תכליתה כפולה: מניעת הכבדה מיותרת על היריב ומניעת הטרדה מיותרת של בית-המשפט (שם). השיקולים שינחו את בית המשפט, שמתוקף סמכותו הדיונית רשאי להידרש לסוגיה: "לצורך עיכוב ההליכים אין נדרשת זהות מוחלטת בין כל העניינים הנדונים וכי על בית המשפט לשקול, בין היתר, את זהות השאלות השנויות במחלוקת, זהות בעלי הדין, יעילות הדיון, חיסכון במשאבים ובזמן שיפוטי, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה ומאזן הנוחות" (רע"א 488/15 אלנקרי נ' נווה טל בע"מ, בפסקה 5, והאסמכתאות שם (24.3.15)).