תא"מ 17412-12-14 סי.סי. פרח סחר בע"מ נ' סעידה ואח'

לפני בקשה לביטול פסק הדין מיום 8.4.2015, שניתן נגד המבקשים בהעדר הגנה. על פי הנטען המבקשים לא קיבלו את כתב התביעה והחתימה הנחזית כשל מבקש מס' 2 על אישורי המסירה שצורפו לבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה מזויפת ועל כך הוגשה תלונה במשטרה. למבקשים נודע לאחרונה על פסק הדין בעקבות הליכי ההוצל"פ שננקטו נגדם וכי לא קיבלו האזהרה על פתיחת תיק ההוצל"פ וכי בניהם של המבקשים לא חתמו את אישורי המסירה כנטען בתצהיר המוסר.

לגופו של עניין נטען כי בין המבקשים למשיבה התנהלו לאורך שנים יחסים עסקיים באמצעות חברות שבבעלותם וכי הם לא ערבו לחובה של חברת סעדיה מחמוד בע"מ (החייבת בתיק הוצל"פ 0824426121) (להלן: "החברה") כנטען בתביעה. וכי החברה אינה חייבת דבר למשיבה. כן נטען כי המבקש מס' 2 אומנם נכח בישיבה מחודש 1/20132 בה על פי הנטען ערבו המבקשים לחובה של החברה אך מבקש מס' 1 לא השתתף בה וכי באותה ישיבה צד ג' שמסר השיקים נשוא תיק ההוצל"פ, המתנהל נגד החברה, למשיבה התחייב לשלם את תמורתם למשיבה ובכך לסגור את תיק ההוצל"פ המתנהל נגד החברה. מדובר בשיקים "טובה" שהחברה מסרה לצד ג' בתור עזרה בגינם לא התקבלה כל תמורה.

המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי כתב התביעה הומצא לנתבעים כדין ביום 5.2.2015, פסק הדין שניתן נגדם בהעדר הגנה הוגש לביצוע בהוצל"פ והמבקשים קיבלו את האזהרות בתיק ההוצל"פ ביום 29.5.2015 ובמסגרת תיק ההוצל"פ ננקטו נגדם הליכים רבים, כך שהבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור.

כן נטען כי בחודש 1/2013 פנו המבקשים למנהל המשיבה על מנת שזה יבטל העיקולים שהוטלו על חשבונות החברה שבבעלותם תוך מתן הבטחה בע"פ כי הם ערבים לחובה. משיבה נאותה לבקשתם וביטלה את ההליכים נגה כולל העיקול שהוטל על חשבונה, אולם משלא פרעו המבקשים את החוב, שוב נקטה המשיבה בהליכים נגד החברה והם שוב פנו אליה בחודש 6/2013 והבטיחו שתוך מספר חודשים ישלמו את החוב. מבקש מס' 2 ציין מפורשות כי הוא ואחיו, מבקש מס' 1, ערבים לחובה של החברה.

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים אני מחליטה כדלקמן:

מאישורי המסירה שצורפו לבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה עולה כתבי התביעה הומצאו לידי מבקש מס' 2 ביום 5.2.2015. המבקש מס' 2 טען בפני כי לא קיבל את כתבי התביעה וכי לא חתם על אישורי המסירה. תלונה על כך הוגשה במשטרה. הגשת התלונה מעידה אומנם על רצינות הטענה, אך כל עוד לא התבררה עד תום לא ניתן להכריע על סמך האמור בה את גורל הבקשה.

גם אם נקבל את טענת המבקשים כי לא קיבלו האזהרה על פתיחת תיק ההוצל"פ נגדם, עיון בתיק מעלה כי פסק הדין מיום 8.4.2015 נמסר למבקש מס' 1 ביום 1.5.2015. ביום 9.5.2015 חזר דבר הדואר שנשלח למבקש מס' 2כלא נדרש. נפסק כי אם בחר מבקש בדרך של התעלמות מהודעות שנשלחו אליו בדואר רשום ולא דרש אותן, אין לו להלין אלא על עצמו (בר"ע (מחוזי ב"ש) 77/92 אגבאבא נ' בנק לאומי, פורסם בנבו) וכי מדובר בהמצאה כדין.

הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 27.1.2016 מבלי שצורפה לה בקשה להארכת המועד להגשתה. יחד עם זאת, המבקשים העלו טענת הגנה ולפיה לא ערבו לחובה של החברה, וכי החברה אינה חייבת למשיב את סכום השיקים נשוא תיק ההוצל"פ. הפסיקה אומנם הכירה באפשרות קיומה של ערבות בעל פה ( ראה ת"א (צפת) 2142/04‏ ‏ מירוני יהודה נ' עוף אור שיווק 1995 בע"מ, פורסם בנבו),אולם ידוע הוא כי חיובו של הערב נלווה לחיובו של החייב העיקרי כלפי הנושה. מאופי החיוב נגזרים גם הסייגים לחבותו של הערב: היותו של החיוב העיקרי בר תוקף, היקפו הקבוע או המשתנה של חיוב הערב, זכותו של הערב להסתמך על טענות הגנה היכולות לעמוד לחייב העיקרי ועוד (ע"א 1304/91‏‎ ‎טפחות - בנק משכנתאות לישראל בע"מ‎ ‎נ' אלן ליפרט, פורסם בנבו), כך שמן הראוי כי בטרם ינתן פסק דין בתביעה תינתן למבקשים הזדמנות להשמיע את טענותיהם בעניין עצם כריתת חוזה הערבות וההגנות העומדות להם כנגד תוקפו של החוב של החברה וזאת על אף מחדלם ואי הגשת כתב ההגנה והבקשה לביטול פסק הדין במועד אותו ניתן לרפא בפסיקת הוצאות. שכן בנסיבות אלה נראה לי כי האיזון הנכון בין הקפדה על ניהול הליך תקין לבין השאיפה לאפשר לצד להשמיע את טענותיו בטרם ינתן פסק דין נגדו מוביל למסקנה כי יש להיעתר לבקשה תוך התניית הביטול בתשלום הוצאות ובהפקדת ערובה לתשלום ההוצאות שייפסקו בעתיד ככל שהתביעה תקבל.

לאור האמור, מורה כי פסק הדין מיום 8.4.2015 יבוטל בכפוף לתשלום הוצאות למשיבה בסך של 2000 ₪ והפקדת ערבון בתיק בסכום דומה וזאת בתוך 30 יום מהיום.

עם ביצוע ההפקדה ותשלום ההוצאות יעתרו המבקשים בבקשה מתאימה.