מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' אהרון ואח'

מונחת לפני תביעה, שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 15.12.08 ברחוב הפודים ברמת גן בין כלי רכב נושא מספר רישוי 21-975-23 ובין כלי רכב נושא מספר רישוי 52-606-25 (להלן: "התאונה").

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סע' 79א לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984, עם נימוקים קצרים. זאת לאחר שהובהר לצדדים, כי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל במלואה.

המחלוקת בין הצדדים נסובה בעיקרה על שאלת כיסוי ביטוחי לנזקי התאונה. לטענת הנתבעת 2 (להלן: "הכשרה") מבוטחה הפר הפוליסה, לא מסר גרסתו לקרות התאונה, וכלל אינו ניתן לאיתור. הנהג שנהג ברכב הנתבעים (להלן: "המונית") בעת התאונה, טען כי לא היה מעורב בתאונה, וכי רישיונו נגנב ומיוחסות לו עבירות תנועה שבוצעו בידי מתחזה לו. מטעמים אלה, טענה הכשרה, כי אין כיסוי ביטוחי מטעמה לנזקי התאונה.

אין בידי לקבל טענתה זו. סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח מגדיר את מגוון המקרים שבהם מבטחת עשויה להיות פטורה מחובתה להעניק כיסוי ביטוחי לאירוע ביטוחי ובכללם במקרה של אי שיתוף פעולה, אי מסירת פרטים רלוונטיים, מסירת עובדות כוזבות והעלמת עובדות. מלשון הסעיף עולה בבירור כי אין די באי שיתוף פעולה ובאי מסירת פרטים לשם הסרת כיסוי ביטוחי, וכי נדרשת הוכחת "כוונת מרמה" של המבוטח. בהתאם להלכה הפסוקה, נוכח חריפות הסנקציה הכרוכה בהסרה גורפת של כיסוי ביטוחי, יוסר כיסוי ביטוחי כאמור רק במקרים בהם מוכחת כוונת מרמה להוצאת כספים שלא כדין מהמבטחת (ראו, בין היתר, רע"א 230/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' נסרה (פורסם במאגרים), שחר ולר, "חוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981" (2005), כרך ראשון, עמודים 550-551 ).

נטל הוכחת כוונה להוצאת כספים במרמה מהמבטחת הינו נטל מוגבר. הדבר נכון ביתר שאת בנסיבות בהן אי שיתוף הפעולה מצד המבוטח נוגע לתביעות צד ג', כפי המקרה בענייננו (בשונה, למשל, ממקרה בו המבוטח בוחר לתבוע את מבטחתו בגין נזקים שנגרמו לנכסו). בנסיבות אלה, אי שיתוף פעולה מצד המבוטח אינו יכול כשלעצמו להוות אינדיקציה לכוונת המבוטח להוציא כסף מהמבטחת. לא ניתן לשלול האפשרות שהתנהגות המבוטח מונעת ממניעים אחרים, כדוגמת הכחשת אחריות לעצם האירוע התאונתי. לפיכך אין די בעצם הוכחת אי שיתוף הפעולה מצד המבוטח. בהיעדר הוכחה משכנעת, כי התנהלותו נבעה מרצון לרמות המבטחת ולהוציא ממנה כספים שלא כדין, לא ניתן לראות באי שיתוף הפעולה משום עילה להסרת הכיסוי הביטוחי בהתאם להוראת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח.

במקרה שלפני לא נגבתה גרסת המבוטח למקרה ולא נשמעה עדותו וזאת בשל קושי באיתורו. לא התרשמתי, כי הכשרה עשתה כל שביכולתה כדי לאתר המבוטח ולזמנו למתן עדות (ועל כך ארחיב בהמשך). בנסיבות אלה, אך ברי, כי אין די בעצם הקושי באיתור המבוטח כדי לייחס לו כוונת מרמה להוצאת כספים מהכשרה שלא כדין. בדוח החקירה מטעם הכשרה לאיתור המבוטח מיום 30.6.15 (להלן) מועלית השערה, כי המבוטח ירד למחתרת עקב הליכי פשיטת רגל, וכי מטעם זה לא ניתן היה לאתרו. היעלמות המבוטח כלל אינה קשורה לתאונה, והקושי באיתורו אינו מהווה ראיה מספקת לכוונתו להוציא כספים לא לו בשל אירועי תאונה זו. מאחר שלא הוכחה כוונת מרמה של המבוטח, אין הצדקה להסרה גורפת של הכיסוי הביטוחי לנזקי התאונה מכוח הוראות סעיף 25 לחוק.

בהתאם להוראות סעיף 24, במקרה של אי שיתוף פעולה מצד המבוטח, לא תהיה המבטחת חייבת בתגמולי הביטוח אלא במידה שהיתה חייבת בהם לו קוימה החובה. עם זאת, אין בהוראת סעיף 24 כדי להצדיק הסרה גורפת של כיסוי ביטוחי, שכן תוצאה שכזו מעקרת הלכה למעשה מתוכן את הוראת סעיף 25 לחוק ואת הנטלים המוגברים בהם נדרשת המבטחת לעמוד כדי להצדיק הסרת כיסוי ביטוחי בשל אי שיתוף פעולה מצד המבוטח (ולר, עמודים 531-532).

במקרה דנן אף איני מתרשמת כי קיימת הצדקה להפחתת חבות המבטחת. בהתאם להלכה הפסוקה, לשם הפחתת חבות המבטחת בתביעות צד ג', על המבטחת הנטל להוכיח שלו היה המבוטח משתף עימה פעולה היתה חייבת בתגמולי ביטוח נמוכים יותר, וכן להוכיח את שיעור תגמולי הביטוח שהיו נחסכים ממנה במקרה זה (ראו בר"ע (י-ם) 2180/06 סתי נ' ביטוח ישיר, (13.3.07, פורסם במאגרים) וכן ולר, כרך שני, עמ' 388 – 389). לשם כך על המבטחת לשכנע, כי נקטה בכל האמצעים שברשותה לשם בירור חבותה, לרבות באמצעות איתור מבוטחה בעזרת חברת חקירות וזימונו לדיון (פס"ד סתי לעיל). הכשרה לא עמדה בנטל זה. התאונה התרחשה בתאריך 15.12.08. התביעה הוגשה בתאריך 15.1.13. ברם הכשרה לא הביאה כל ראיה למאמציה לאיתור מבוטחה או הנהג מטעמו עובר להגשת כתב התביעה. לכתב הגנתה צירפה הכשרה תכתובת דוא"ל תמציתית בין ב"כ הכשרה לבין משרד חקירות מתאריך 8.7.13 (כחצי שנה לאחר הגשת התביעה) ממנה עולה, כי המבוטח לא אותר, ללא דוח חקירה מסודר. במעמד הדיון הגישה הכשרה שני דוחות חקירה, האחד לאיתור המבוטח – בוחבוט אילן – מתאריך 30.6.15 והשני - דוח חקירת התאונה מתאריך 7.9.15. דוחות אלה נערכו בשיהוי ניכר, למעלה משנתיים וחצי לאחר הגשת כתב התביעה ולמעלה משש שנים וחצי לאחר קרות התאונה. מהדוח הראשון עולה הסברה, כאמור, כי המבוטח ירד למחתרת עקב הליכי פשיטת רגל. יתכן כי לו היתה הכשרה פועלת לאיתור המבוטח עם קבלת מכתב הדרישה ממגדל ולמצער עם הגשת התביעה, היתה עדיין יכולה לזכות בשיתוף פעולתו. לא הוכח, אם כן, כי אי שיתוף הפעולה מצד המבוטח הוא שמנע בירור חבותה של הכשרה - ולא מחדלי הכשרה עצמה.