תא"מ 17323-07-14 חרב ואח' נ' נפאע ואח'

לפניי תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום סך של 47,950 ₪, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעים, בעטיה של תאונת דרכים מיום 27.12.13 (להלן: "התאונה"). התאונה התרחשה בשעה 14:00 או בסמוך לכך, בבית ג'אן, והיו מעורבים בה, רכב התובעים ומשאית הנתבעים, נהוגה בידי הנתבע 1 (להלן: נהג הנתבעים"). ביום 10.12.15 התקיים לפניי דיון, בו נשמעו עדי התובעים, מר פריד חרב ואחותו גב' הדיל חרב. כן נשמעה לפניי עדותם של הנתבע 1, נהג משאית הנתבעים ומר עדי נפאע, סוכן הביטוח של הנתבע 1. במסגרת דיון זה הציגו בעלי הדין את ראיותיהם. התובעים הגישו שני טפסי הודעה מטעם התובע 1, האחד ידני והשני מוקלד (ת/1). כן הגישו התובעים תמונות נזק בצבע של רכב התובע 1, אשר צולמו על ידי השמאי מטעמם (ת/2). הנתבעים מצדם הגישו תמונות של מקום התאונה, לא ממועד התאונה (נ/1, נ/2 ו-נ/4) וכן תמונות של משאית הנתבעים (נ/3). הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי, בהתאם לקבוע בתקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי במסמכי התיק וביתר הראיות, אני סבורה, כי דין התביעה להידחות. לטעמי, התובעים לא הרימו את הנטל הרובץ לפתחם להראות, כי התאונה התרחשה כפי שתיארו העדים מטעמם, מר פריד חרב וגב' הדיל חרב. הכלל הוא שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו. על כן, התובעים נושאים בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליהם להוכיח את אופן קרות התאונה. השאלה באם הרים בעל דין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס מהימנותן של הראיות, בחינת הגיונן של הגרסאות, העקביות ומשקלן הראייתי. במקרה דנן, גם לאחר ששבתי ובחנתי את הגרסאות, לא שוכנעתי כי התובעים הרימו את הנטל הדרוש להוכחת טענותיהם וכי הנזק, אשר נגרם לרכב התובעים, מקורו בתאונה בה הייתה מעורבת משאית הנתבע 1.

אין מחלוקת כי משאית הנתבע 1 הוסעה במקום התאונה, כפי שטענו התובעים, אך לגרסת הנתבע 1, לא היה כל מגע בין שני כלי הרכב .כידוע, בתיקים שבהם מוכחשת מעורבות בגרימת תאונה, נדרשת הצגת תשתית ראייתית מוצקה. אני סבורה, כי במקרה דנן, התובעים לא הוכיחו כי משאית הנתבעים גרמה לנזק לרכב התובע 1 בתאונה שהתרחשה בסמוך לביתו של התובע 1. להלן אביא תמצית טעמיי לקביעתי זאת.

ראשית , לא ניתן ללמוד מעדויות עדי התובעת מהן נסיבות קרות התאונה ואופן התרחשותה. מר פריד חרב, אשר נהג ברכב התובעים, קודם לתאונה, העיד כי עת הגיע אל ביתו, ומששער הברזל בכניסה לבית, לא נפתח, החנה את הרכב בצמוד לשער הברזל ונכנס אל ביתו. מעדותו עולה, כי הוא לא ראה את פגיעת המשאית ברכבו וכי בעת הפגיעה, לכאורה, הוא היה בביתו. לטענתו, ממשמע צעקות מחוץ לבית, הוא יצא מהבית, ופתח בריצה אל עבר נהג המשאית, עצר אותו ואמר לו כי הוא פגע ברכבו. גם מעדותה של גב' הדיל חרב, אחותו של מר פריד, לא ניתן ללמוד כיצד אירעה התאונה. הגב' הדיל חרב העידה כי היא ישבה ברכב התובעים, בעת קרות התאונה. לדבריה, רכב התובעים, היה צמוד לשער הברזל בכניסה לבית ולא בלט אל הכביש (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון, שורות 28-29). כמו כן, משנשאלה הגב' הדיל כיצד התרחשה התאונה, אם רכב התובעים לא בלט אל הכביש, השיבה זו האחרונה תשובה מתחמקת כדלקמן: "אני לא יודעת, כנראה הוא לא יודע לנהוג טוב" (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון, שורות 30-31). תמוהה בעיני העובדה, מדוע לאחר פגיעת המשאית ברכב התובעים, לכאורה, לא יצאה הגב' הדיל חרב מהרכב אלא המשיכה לשבת בו. לא זו אף זו, משנשאלה הגב' הדיל חרב אם ראתה רכיבים או שרידים של רכב התובעים על רצפת הכביש במקום התאונה, השיבה כי היא לא ראתה חלקים על הרצפה (עמ' 7 לפרוטוקול הדיון, שורות 9-10).

שנית, התובעים לא השכילו להציג בפניי ראיות מהימנות ובכלל זה, תמונות ממקום התאונה לאחר התרחשותה, תמונות של חלקי הרכב שניזוקו במועד קרות התאונה או תמונות של שרידי הרכב במקום התאונה. כמו כן, לא הציגו התובעים את תוואי הדרך ואת מנח רכבם לאחר קרות התאונה. למעשה, התובעים לא השכילו להציג גרסה מדויקת, קונקרטית ומסתברת אשר לאופן התרחשות התאונה.

שלישית, הנתבע 1 מסר גרסה פוזיטיבית, עקבית וחד משמעית, לפיה המשאית בה נהג, לא פגעה ברכב התובעים, אשר עמד בסמוך לשער הכניסה לבית התובע 1. עדותו של הנתבע 1 הייתה אמינה בעיני, בין היתר, משום שהנתבע 1 מכיר את תוואי הדרך, והראה בעדותו כי לא היה כל טעם הגיוני ומסתבר בנסיבות העניין, כי המשאית תפגע ברכב התובעים. הנתבע 1 העיד, ועדותו בנדון זה מקובלת עלי, כי אם אכן הייתה משאית הנתבעים פוגעת ברכב התובעים, היה רכב זה נהדף אל שער הכניסה לבית התובע 1, שכן רכב התובעים חנה בצמוד לשער הכניסה, ולא חסם את נתיב הנסיעה שהינו צר ומעוקל.

רביעית, מר עדי נפאע, סוכן הביטוח של הנתבע 1, העיד בפניי כי הגיע אל ביתו של התובע 1, לאחר שיחת טלפון בה הודיעו לו על התרחשות תאונה לכאורה, בין רכב התובע 1 למשאית הנתבעים. מעדותו של מר נפאע, עולה, כי משהגיע אל מקום התאונה עוד באותו היום, רכב התובעים לא היה במקום וכן לא נראו כלל שרידים או חלקים שניזוקו מרכב זה. משביקש מר נפאע לדעת איפה קרתה התאונה ואיפה שרידי הרכב, אשר יעידו כי אכן התרחשה התאונה, לא הוצגו לו שרידים או חלקים השייכים לרכב התובעים אלא נטען כי השרידים נזרקו (עמ' 10 לפרוטוקול הדיון, שורות 2-6). עדותו של מר נפאע מחזקת את עדות הנתבע 1 ותומכת בעדותו, לפיה משאית הנתבעים לא פגעה ברכב התובעים, אשר עמד בצמידות לשער הכניסה לבית התובע 1.

התוצאה

לאור המקובץ, אני דוחה את התביעה. נוכח התוצאה אליה הגעתי יישא כל צד בהוצאותיו, ובכלל זה בשכר העדים מטעמו.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב תוך 45 יום ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תואיל לשלוח לצדדים את פסק הדין בדואר רשום + אישור מסירה.