תא"מ 17253-04-15 קשר רנט א קאר בע"מ ואח' נ' מזרוק ואח'

1.לפניי תביעה ותביעה שכנגד כספיות בסדר דין מהיר שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 25.06.2014, בין כלי רכב, מ"ר 60-940-71 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 73-843-52 (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה והיקף הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית להידחות ודין התביעה שכנגד להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

5.1.אני מעדיף את גרסתו של נהג המשאית, שהייתה קוהרנטית, סדורה, התיישבה עם היגיון קרות התאונה, והותירה בי רושם של מהימנות, על פני גרסתו של נהג רכב התובעת שלא הייתה ברורה, העלתה תהיות, בלתי עקבית, לא התיישבה עם היגיון קרות התאונה וגם הותירה בי רושם של חוסר מהימנות.

5.2.בטופס ההודעה על התאונה הממוחשב (ת/1), שאינו חתום על ידי נהג רכב התובעת (למרות שהעיד כי מילא טופס הודעה על התאונה כתוב בכתב ידו, שלא הוצג בפני בית המשפט), נכתב כי נהג רכב התובעת הרגיש את המכה מאחורה ולאחר מכן ראה את המשאית מתדרדרת לכיוונו. אלא שבעדותו בבית המשפט אומר נהג רכב התובעת כי הוא הבחין במשאית מתדרדרת בזמן הפגיעה (עמ' 2, שורות 32-31 לפרוטוקול) בניגוד לאמור בטופס ההודעה על התאונה. רק לאחר מכן, הוא מתקן את תשובתו ואומר כי מדובר במסקנה שלו לנסיבות התאונה (עמ' 2, שורות 32-31 לפרוטוקול).

מכאן, שתיאור נסיבות התאונה על ידי נהג רכב התובעת אינו מבוסס אלא על השערה גרידא.