תא"מ 17190-03-16 מידנציק ואח' נ' ונטורה תז. 51269000 ואח'

1. תביעה ותביעה שכנגד אלה עניינן נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 3.12.2015 במחלף וולפסון. בתביעה העיקרית, התובע טוען לנזקים בסך כולל של 12,000 ₪, בגין שווי רכב (שהושבת), שכר שמאי, ובזבוז זמן. בתביעה שכנגד, התובעת שכנגד טוענת לנזקים בסך כולל של 9,900 ₪, בגין עלות תיקון, שכר שמאי, ירידת ערך ושווי ימי השבתה. לשם הנוחות בלבד, יכונו הצדדים לפי תפקידיהם בתביעה העיקרית.

2.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים. אין חולק, כי בין צד ימין של חזית רכב התובע לבין הפינה השמאלית אחורית של רכב הנתבעים נוצר מגע.

3. נהג התובע טוען כי התאונה ארעה בשל סטיה פתאומית של רכב הנתבעים, שנסע לימינו, אל נתיב הנסיעה שלו, תוך בלימה פתאומית, אשר כתוצאה ממנה קוצר מרחק הבלימה שעמד לרשותו, והוא פגע ברכב הנתבעים. לדבריו, מייד לאחר התאונה אמר לו הנתבע 1, שנהג ברכב הנתבעים, כי רכב אחר סטה לעברו מימינו, ולפיכך נאלץ לסטות לתוך נתיב נסיעת רכב התובע.

4. הנתבע 1 טוען, כי נסע כדרכו, בנתיבו, כשלפתע נפגע בעוצמה מאחור. כשעומת, לקראת סוף חקירתו, עם טענת נהג התובע, כי ברגע התאונה סיפר לנהג התובע כי רכב אחר סטה לעברו, לא הכחיש את האפשרות, אך טען כי אינו זוכר כי כך ארע. מאידך טען, כי כבר במעמד התאונה טען נהג התובע, כי אין לו ביטוח, ועל כן ניסה לשדלו להכיר באחריות, כדי שמבטחתו תישא בתוצאות.

5.הושמעו במהלך הדיון הקלטות של שיחות טלפון, שהתקיימו בין שני הנהגים. השיחה הראשונה, שהתקיימה כשבוע לאחר התאונה, התנהלה באופן נינוח, והנתבע 1 מסר לנהג התובע את הפרטים החסרים לו, לשם דיווח לחברת הביטוח שלו, תוך שהוא מביע פליאה מסוימת נוכח העדר ביטוח מקיף לנהג התובע, והצורך שלו להסדיר את כל ענייני איסוף הפרטים בעצמו. השיחה השניה, שהתקיימה מספר חודשים לאחר מכן, היתה בלתי נעימה בעליל, והרקע לה היה דחיית התביעה על ידי מבטחת רכב הנתבעים, נוכח הכחשת אחריות מצד הנתבע 1. בשיחה זו הטיח הנתבע 1 בנהג התובע כי הוא זה שפגע בו מאחור, וזאת תוך כדי חילופי האשמות הדדיים.

6.לאחר ששמעתי את העדויות, ראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם ואת יתר חומר הראיות, והאזנתי להקלטת השיחות, אני מעדיף את גרסת נהג התובעת, אותה מצאתי מהימנה יותר מרעותה, בין היתר בשל אלה:

ראשית, מוקדי הנזק (ימני-קדמי אצל התובע, ושמאלי-אחורי אצל הנתבעים) מתיישבים טוב יותר עם גרסת נהג התובע, לסטיה אל נתיבו (והעמדה אלכסונית של רכב הנתבעים עקב כך), מאשר עם גרסת הנתבע 1 (שאמורה היתה להוביל לפגיעה במרכז החזית והאחור, בהתאמה, ולא בפינות).

שנית, השיחה הראשונה שהוקלטה אינה מעידה על שיחה מתגוננת, כפי שניתן היה לצפות ממי שפגעו ברכבו מאחור, וניסו לשדלו לקבל על עצמו אחריות, אלא על שיחה אמפתית, של מי שמכיר (או מוכן להכיר) באחריותו לתאונה, והיא אף נשמעת כשיחה מצד מי שלא ידע שבן-דברו אינו מבוטח, בניגוד לטענה כי כבר בעת התאונה סופר לו הדבר.

שלישית, ההיסוס, ואי ההכחשה, שליוו את הטענה אודות סטיה של רכב שלישי לעבר רכב הנתבעים, אף הם אינם מתיישבים עם הגרסה הבסיסית שלו, של נסיעה כדרכו בנתיבו, והיפגעות מאחור.