תא"מ 17020-09-13 טאהא נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ

1. תביעה כספית בסדר דין מהיר שהוגשה על סכום של 50,000 ₪. ראיתי לנכון לדחות התביעה כלפי הבנק בשל אי הוכחת הנזק. אולם לאור קביעותיי בדבר הפרת חובותיו של הבנק, לא אעשה צו להוצאות.

2. התובע לא הגיש תצהיר נפרד, אלא תצהיר אימות כבעל דין. כך גם עשה הבנק הנתבע שהגיש תצהיר אימות של גב' דינה טוביס, מנהלת לקוחות בסניף הרלבנטי. אין בכך פגם משעה שסדר הדין הוא סדר הדין המהיר. תצהיר אימות של בעל הדין, נחשב כאינקורפורציה של כתב הטענות. מאידך, כפי שיחוור, אין בו כדי לצקת לכתב התביעה, שגם גודר כמובן חזית המחלוקת והעילות שהוצבו, את מה שהחסיר.

3. העובדות העולות מכתבי הטענות (שהינם כאמור בפועל גם תצהירי הצדדים) והחקירות, הן אלו:

א. לתובע היה חשבון בסניף הבנק של הנתבע. באותו חשבון הייתה הוראת קבע לחברת פלאפון.

ב. מחקירת התובע ואף מדף החשבון שהציג, עולה כי במועדים הרלוונטיים לא הייתה הוראת קבע נוספת, וכי החשבון אף לא היה חשבונו הפעיל של התובע. הוא נהג להזרים לו כספים, לפי הצורך, לכיסוי החיובים שבאותה הוראת קבע של פלאפון וחיובים מזעריים נוספים, כמו דמי ניהול. הוראת הקבע של פלאפון הייתה אמורה להיפרע מדי 25 לחודש והתובע ציין שעובר לכך היה בודק את היתרה מול החיוב שהוא אמור לקבל מפלאפון, ומפקיד סכום מתאים (עמ' 3, שורה 20 לפרוטוקול).

חשבונותיו הפעילים של התובע, כפי שהעיד, נוהלו בחשבונות אחרים. התובע הינו רואה חשבון. הוא העיד כי במקור פתח את החשבון כאשר הפך לעוסק מורשה לצורך עבודה מול רשויות המס.

לכן, גם בהמשך לא סגר אותו למרות שהפך לחשבון לא פעיל, למעט אותה הוראת קבע של פלאפון, שכן זה החשבון שעודכן אצל הרשויות.

התובע העיד כי עבד הן כעצמאי והן כשכיר, אך משכורתו לא שולמה בהעברה בנקאית, אלא בשיקים, ואת הכנסותיו היה מעביר כאמור לחשבונותיו הפעילים.

ג. כעולה מדף החשבון נספח א' לתביעה, ביום 01/11/12 עמדה היתרה בחשבונו של התובע על סך של 15.23 ₪.