תא"מ 1699-06-13 איסרא נ' אבו ספיה ואח'

1.לפניי תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים מיום 5/7/12.

2.לטענת התובעת, נסעה בכביש הראשי בטבריה, ועמדה בנתיב הימני, בעת שהרמזור היה אדום. בשלב זה הגיע הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") כשהוא נוהג במשאית בנתיב השמאלי, וסטה מנתיב נסיעתו אל נתיב נסיעת התובעת. כתוצאה מכך נפגע רכבה של התובעת בצדו השמאלי.

על פי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, הנזק לרכב מתקרב ל-100% שוויו, ועל כן הוכרז הרכב כ"אבדן גמור".

הנזק, בניכוי ערך השרידים, הוערך ע"י השמאי בסך של 8,730 ₪. על כך הוסיפה התובעת בתביעתה את שכ"ט השמאי ונזק בלתי ממוני.

3.לטענת הנתבע, מי שגרם להתרחשות התאונה היא התובעת, אשר חנתה בצד ימין של הכביש, והחלה לנסוע כשהתחלף הרמזור לירוק, תוך שהיא עוקפת את המשאית, שעמדה קודם ברמזור אדום, מצדה הימני.

4.בדיון שהתקיים בפניי נשמעו עדויות התובעת ואחותה אלאא, וכן עדות הנתבע.

בתום הדיון סיכמו הצדדים טענותיהם.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מעדיפה את גרסת התובעת, וזאת מהטעמים הבאים:

א.מעיון בתמונות הרכב הניזוק נראה כי הוא נפגע לכל אורך צדו השמאלי. נראית פגיעה חזקה בדלת הנהג, וכן פגיעה חזקה בכנף הקדמית, ופגיעה חלשה יותר בדלת האחורית.

לא סביר בעיני, כי פגיעה זו התרחשה בעת שהמשאית בעמידה, או אף בתחילת נסיעה. אף לא סביר בעיני, כי התובעת יצאה מחנייה, כטענת הנתבע, ופגעה במשאית באופן שכל הצד השמאלי השתפשף.

גרסת התובעת, לפיה המשאית שהגיעה בנסיעה לרמזור, בדיוק כשהתחלף לירוק, היא שסטתה מעט מהנתיב ופגעה ברכב לאורכו, מתיישבת טוב יותר עם תמונות הנזק.