י.ד. הסעים בע"מ נ' מיארה ואח'

בפניי שתי תביעות שעניינן אחד, נזקי כלי הרכב של הצדדים בתאונה מיום 11.09.2014. לכל צד גרסה משלו בנוגע לנסיבות התאונה וכל צד מגלגל את האחריות להתרחשותה על משנהו.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט להכריע במחלוקת ביניהם, על דרך הפשרה ומכוח סמכותו של בית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984. בהתאם להסכמת הצדדים ולסמכותי לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984, לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה, מוקדי הנזק בכלי רכב ותמונת זירת התאונה, הגעתי לכלל דעה לקבל גרסת נהג רכב התובעת בתיק תא"מ 16874-07-15 (להלן: "נהג האוטובוס") ולהעדיפה על פני גרסת הנתבעות בתיק תא"מ 16874-07-15 (להלן: "נהגת הרכב הפרטי").

נהג האוטובוס העיד עדות קוהרנטית וסדורה, ממנה התרשמתי ובה נתתי אמון. גרסת נהג האוטובוס, לפיה עת שהוסע בנתיבו הרכב הפרטי החל בנסיעה לאחור ופגע באוטובוס, הייתה אחידה בעדותו ובטופס ההודעה, והיא אף מסתברת עם מיקום הנזק בכלי הרכב, יותר מגרסת נהגת הרכב הפרטי. מנגד גרסת נהגת הרכב הפרטי בעדותה, לפיה עת שרכבה היה בחנייה בזווית, האוטובוס סטה ימינה לצורך העלת נוסעים (ילדים) ופגע ברכבה כש"התיישר" בנתיב הנסיעה, לא נזכרה בטופס ההודעה, שאין בו טענה לסטיית האוטובוס תחילה ימינה ואח"כ לשמאל, כטענת נהגת הרכב הפרטי בעדותה. בנסיבות אלה לא ניתן לבסס ממצאים על עדות התובעת שנתיים לאחר מועד התאונה, שיש לראות בה עדות כבושה.

זאת ועוד, מוקדי וסוג הנזק בכלי הרכב מסתברים יותר עם גרסת נהג האוטובוס. הרכב הפרטי, על פי דו"ח השמאי ניזוק במוקד אחורי ימני ובתמונות הנזק נראים סימני מעיכת הפח בפינה הימנית אחורית של הרכב. האוטובוס, על פי דו"ח השמאי ניזוק בדופן אחורית ימנית, דלת אחורית ומגן אחורי, ובתמונות הנזק נראים סימני חיכוך במוקדי הנזק. נזקים אלה מסתברים יותר עם פגיעת הרכב הפרטי באוטובוס במהלך נסיעת הרכב הפרטי לאחור ומכאן סימני מעיכת הפח בפינה הימנית אחורית ברכב הפרטי, האוטובוס היה בנסיעה בעת הפגיעה והמשיך בנסיעה בנתיבו, ומכאן סימני החיכוך בחלקו האחורי ימני של האוטובוס. אילו הרכב הפרטי היה בעצירה והאוטובוס סטה לימין ואז התיישר בנתיבו, כגרסת נהגת הרכב הפרטי, לא הייתה נראית פגיעה בחלקו האחורי ימני של האוטובוס, שהיה מתרחק מהרכב הפרטי לו האוטובוס סטה ימינה וממילא לא היה פוגע ברכב הפרטי כשהתיישר, וברכב הפרטי צריכים היו להיראות סימני משיכת הפח לאורך הפגוש האחורי ולא סימני מעיכה נקודתיים בפינה הימנית אחורית,כפי שארע.

נתתי דעתי לכך שעד ראייה לתאונה, שפרטיו פורטו בטופס ההודעה של נהג האוטובוס לא הובא לעדות על ידי מי מהצדדים. אולם בשים לב שמדובר בתביעות הדדיות ולא הוכח שמדובר בעד שבשליטת מי מהצדדים, לא ראיתי במחדל זה לגרוע ממסקנתי.

לא ראיתי לקבל את טענת נהגת הרכב הפרטי לכך שהאוטובוס הוריד והעלה נוסעים במקום בו התרחשה התאונה, בהיעדר תשתית ראייתית לתמיכת הטענה אותה הכחיש נהג האוטובוס בעדותו. הוא הדין בהתייחס לטענת בעלה של נהגת הרכב הפרטי בדבר שיחה שנטען כי קיים עם גורם מטעם נהג האוטובוס, גורם שהעד לא מסר את פרטיו.

לאור הפגיעה באוטובוס מאחור, לא ראיתי לייחס לנהג האוטובוס אשם תורם.

אשר על כן, התביעה בתא"מ 46583-08-15 נדחית.

התביעה בתא"מ 16874-07-15 מתקבלת. הנתבעות, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת - י.ד. הסעים בע"מ - סך של 14,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה, וכן את אגרת המשפט ששולמה, שכר העד כפי שנפסק בדיון ושכ"ט עו"ד בשיעור של 17.55%.

פוטרת מתשלום המחצית השנייה של האגרה בשתי התביעות.