תא"מ 16873-11-12 מליחי נ' ש. שלמה מכירת רכב (2000) בע"מ

1. בפני בית המשפט בקשת התובעים להבהרת פסק הדין שניתן ביום 11.2.14 (להלן: "פסק הדין").

2. התובע טוען שבהחלטה מיום 3.10.13 (להלן: "ההחלטה") נקבע שעל כל צד לשלם למומחה בית המשפט 4,500 ₪ בצירוף מע"מ, ושבפסק הדין יקבע מי ישא בסופו של דבר בשכ"ט המומחה. לטענתו, בפסק הדין בטעות הושמטה התייחסות לתשלום שכ"ט המומחה.

3. הנתבעת טוענת שמדובר בפסק דין שניתן על דרך הפשרה. בהחלטה נקבע שכל צד ישא במחצית שכ"ט המומחה. בפסק הדין נקבע שהנתבעת תשפה את התובעת במחצית עלות אגרת בית משפט. יש בכך להצביע שבית המשפט לא קיבל את מלוא תביעתו של התובע, ולכן אין לחייבו במלוא שכ"ט המומחה.

4. בנוסף, הנתבעת טוענת ששני הצדדים השתמשו בחוות הדעת המומחה להוכחת טענותיהם, ולכן גם על התובע מוטל הנטל לתשלום שכ"ט המומחה.

דיון

5. בקשת התובע "להבהרת" פסק הדין הינה למעשה בקשה לתיקון טעות סופר. סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "החוק") קובע כלהלן:

"מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה."

6.ביחס לתיקון של "השמטה מקרית" שנפלה בפסק הדין, ראה ע"א 4682/92 - בית טלטש בע"מ נ' עזבון המנוח סלים עזרא, תק-על 2001(1), 322(28/01/2001):

"ענייננו, בעליל, ב"השמטה מקרית", שהיא בגדר "טעות" כמשמעה בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. הסמכות הנתונה לבית המשפט לתיקונה של טעות מסוג זה "לא נועדה לאפשר לו לתקן שגגות מהותיות בפסיקתו, אלא רק לבטא בצורה מתוקנת את שבעליל התכוון וגמר בדעתו לומר מלכתחילה" (ע"א 159/90 סולל בונה בע"מ נ' ברק אור בע"מ, פ"ד מז(22 ,17 (4)."

מן הכלל אל הפרט

7. בית המשפט התייחס בפסק הדין להוצאות משפט של התובע ובכלל זה לאגרת בית המשפט ולשכ"ט בא כוחו. בשל השמטה מקרית, בית המשפט לא התייחס לנושא שכר המומחה.