תא"מ 1685-04-13 נאסר נ' מנורה מבטחים בטוח בע"מ ואח'

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1. לפניי תביעה לתשלום סך של 24,812 ש"ח בגין נזקים, לכאורה, שנגרמו לתובע עת נשרף רכבו, רכב מסוג פולקסווגן מ.ר 95-742-18, כתוצאה משריפה שפרצה ברכב שהחנה בסמוך אליו, רכב השייך לנתבע מס' 2 ומבוטח על ידי נתבעת מס' 1 (להלן: "האירוע" או "השריפה").

    

2. התובע טוען, כי נסיבות האירוע מתיישבות יותר עם המסקנה כי הייתה רשלנות מצד הנתבעים על כן, בהתאם להוראות סעיפים 38,39 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "פקודת הנזיקין") עליהם הנטל להוכיח כי לא הייתה התרשלות מצדם.

    

3. אם כן, התובע עותר בתביעה זו לקבלת סך של 14,112 ש"ח בגין הנזק הישיר שנגרם לרכבו, בהתאם לחוות דעת שמאי, סך של 700 ש"ח בגין שכר טרחת השמאי, וכן סכום של 10,000 ש"ח עבור עוגמת נפש והשבתת רכב.

    

4. הנתבעים הגישו כתב הגנה מטעמם בו הם מכחישים את נסיבות התרחשות האירוע ואת אחריותם לנזקים הנטענים בכתב התביעה.

   ביחס להחלת סעיפים 38,39 לפקודת הנזיקין טוענים הנתבעים, כי תחילה היה על התובע להוכיח את קרות האירוע, את אופיו ואת זיקת הנתבעים לנזקים, משלא עשה כן, אין נטל ההוכחה עובר אל כתפיהם.

    

5. עוד טוענים הנתבעים, כי גם אם מקור האש הוא מרכבם, הרי שאין בעובדה זו כדי להטיל עליהם אחריות לשיפוי התובע שעה שככל הנראה מדובר בהצתה מכוונת, כפי שעלה מחקירת האירוע. בעניין זה מפנים הנתבעים להוראות סעיף 64(2) לפקודת הנזיקין הקובעת, כי אין להטיל אשם בגין מחדל או מעשה שגרם לנזק, אם אשמו של אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לכך.