תא"מ 16761-02-14 אהל נ' מרדכי

רקע

1.בפני תביעה שטרית, ע"ס 5,700 ₪, שהחלה דרכה בהגשתו לביצוע בהוצאה לפועל של שיק שמשכה הנתבעת לפקודת התובע (תיק הוצאה לפועל מס' 1733508133). הנתבעת הגישה התנגדות, בה טענה כי היא חייבת סך 957 ₪ בלבד מתוך סכום השיק, ובהסכמה ניתנה רשות להתגונן הכפופה לתשלום סכום זה, שאינו שנוי במחלוקת. הסכום שולם, והדיון בתיק נמשך.

2.ניסיונות לפשר בין הצדדים לא צלחו, והתיק בורר עד תום, ונשמעו בו ראיות. הנתבעת לא היתה מיוצגת, וחקרה נגדית את התובע כמיטב יכולתה. נשמעו עדויותיהם של התובע ושל הנתבעת בלבד.

הגרסאות והטענות

3.מהעדויות עולות גרסאות אלה:

3.1התובע טוען, כי הוא אוחז בשיק נשוא התביעה, כחלק ממערכת יחסים מסחרית שהיתה בין הנתבעת ובעלה לבין התובע, שכן הם היו לקוחותיו במסגרת עסקם שקרס. לאחר קריסת העסק, ולאחר דין ודברים, התגבשה הסכמה, כי סכום החוב הכולל הוא 10,500 ₪, והושג הסדר ביניהם, לפיו ישלמו הנתבעת ובעלה רק 9,500 ₪, וזאת ב-6 תשלומים חודשיים. שולמו 3 תשלומים, בסך 1,583, 1,580 ו-1580 ₪, בלבד (סה"כ: 4,743 ₪), ועל כן מלוא יתרת החוב המקורי עמדה לפרעון מיידי (5,757 ₪). לשיטתו, ההסכם, למרות שרק בעלה של הנתבעת חתום עליו, הוא בידיעת הנתבעת ובמעורבותה.

3.2הנתבעת, מנגד, טוענת, כי לא ידעה על ההסדר ועל היקף החוב הנטען, כי היא זו ששילמה את 3 התשלומים הנזכרים, ע"ח חובה הידוע לה, בסך 5,700 ₪ (הוא סכום השיק), וכי לא פרעה בתשלומים אלה שום חוב אחר. לפיכך, סך החוב שנותר לתשלום (ליום הגשת התביעה) הוא 957 ₪ - סכום ששולם אף הוא במהלך ניהול התביעה. הנתבעת הציגה אסמכתאות לכך, שהסכומים שהועברו הועברו מחשבון הבנק שלה ישירות לחשבון הבנק של ב"כ התובע.

3.3התובע טוען, כי גרסתה של הנתבעת אינה מהימנה, באשר אין היגיון בתשלומים בסך 1,583 ₪ (או 1,580 ₪) כחלק מפריסת חוב של 5,700 ₪, בעוד הם מהווים, בקירוב רב, שישית מסכום ההסדר לגרסתו, בסך 9,500 ₪. הנתבעת, מנגד, טוענת שהסכומים היו בהתאם להוראות של בעלה, ובהתאם למגבלות יכולתה לשלם באותם ימים.

דיון והכרעה

4.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובעובדות שהוכחו במהלך בירור התביעה, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות, ויש לקבוע כי השיק בסך 5,700 ₪ אכן נפרע.

5.יש להתמקד ב-3 נקודות: