תא"מ 16740-05-15 כהן נ' אקינשינה ואח'

בפני תביעה על פי שטר חוב שמילא התובע-המשכיר מכח הרשאה בהסכם שכירות מיום 8.11.12 בינו לבין הנתבעת-השוכרת, לגביו שימש הנתבע כערב (נספח ב' להתנגדות, להלן: ההסכם).

התובע מילא בשטר החוב סך של 45,000 ₪ אשר כלל הן את חוב דמי השכירות והחשמל בסך של 14,168 ₪ (קרן), והן סכום של 30,832 ₪ מתוך הפיצוי המוסכם על פי ההסכם, שעמד על 40,000 ₪ (סעיף 23 להסכם).

בהחלטה שניתנה בהתנגדות, ביום 28.2.18, נדחתה ההתנגדות לגבי חוב דמי השכירות והחשמל, ונקבע כי ניתנת לנתבעים רשות להגן לגבי יתר הסכום, ביחס לטענותיהם לגבי אי הבנת סעיף הפיצוי המוסכם בהסכם, עקב אי יכולת לקריאת השפה העברית.

לאחר ששמעתי עדויות התובע והנתבעים לגבי מעמד חתימת ההסכם, והתרשמתי מרמת השליטה הנמוכה של הנתבעים בשפה העברית, ובפרט כשמדובר בהסכם לא קצר בכתב, אני קובעת כי הנתבעים חתמו על ההסכם מתוך סברה כי מדובר בחוזה סטנדרטי, ומבלי שיהיו מודעים לתוכנם של סעיפים רבים, לרבות של סעיף 23 להסכם ולסנקציה הגבוהה שהוא משית עליהם ללא כל זיקה לנזק שנגרם בפועל למשכיר.

יצויין שההסכם כולל סעיפים דרקוניים רבים, יוצאי דופן וחריגים, ששוכר בר דעת לא היה חותם עליהם. כך, סעיף 22 קובע שאי קיום של כל סעיף ותת סעיף בהסכם, או פיגור של חודש בדמי השכירות, מזכה את בעל הבית באפשרות להכנס למושכר ללא כל הודעה מוקדמת, להחליף את המנעול, להוציא את חפציו של השוכר מהמקום וכן לתפוס חפציו של השוכר ולמכור אותם כדי להיפרע מהם, וכן לנתק את החשמל, המים והגז וכן להשכיר את המושכר לשוכר אחר, ועל השוכרים יהיה לשלם את העלויות הכרוכות בפעולות אלה, ואין להם זכות לתביעה כספית בנדון. סעיף 17.ב. קובע כי הלשנה מכל סוג שהוא לאחת או יותר מהרשויות מכל סיבה שהיא ובכל נושא מהווה הפרה יסודית של ההסכם והשוכרים ישלמו בגינה פיצוי מוסכם של חמישים אלף ₪ (!). סעיף 15 קובע כי בעל הבית רשאי להבירא את ההסכם לסביום מוקדם ללא כל הסבר לשוכרים ולמרות התנגדותם, ללא כל פיצוי לשוכרים.

על פי סעיף 23, "בנוסף לכל הנ"ל, אי קיום של אחד מהסעיפים או תת סעיפים של הסכם שכירות זו ע"י השוכרים ייחשב כהפרה יסודית של הסכם שכירות זו והשוכרים ו/או הערב(ים) ישלמו לבעל הבית פיצוי כספי על סך 40,000 ₪ שיבוצע ע"י מילוי של שטר החוב ו/או הצ'ק(ים) שיש בידי בעל הבית ושהם חתומים ע"י השוכרים והערב(ים) ללא הודעה מוקדמת מצד בעל הבית ועל ידי מסירתם לגביה בכל דרך שתראה לו והשוכרים והערב(ים) מוותרים בזה על כל הדרישות הפורמליות הקשורות והכרוכות בהצגת השטר(ות) ו/או הצ'ק(ים) וכל זאת מבלי לפגוע ביתר זכויות בעל הבית המופיעות בהסכם שכירות זו".

כמו כן חתמו הנתבעים על סעיף 24 בו נכתב כי "השוכרים והערבים מצהירים בזה שתוכן הסכם שכירות (בלתי מוגנת) זו הוסבר להם, כל סעיף וסעיף, בשפה שהם מבינים במלואה, ולכן הם מאשרים ומצהירים בזה שלא יוכלו להשתמש בטענה שלא הבינו על מה שחתמו במקרה של סכסוך ו/או מחלוקת ו/או מימוש בטחונות על ידי בעל הבית ו/או בא כוחו."

אין חולק, כי תוכנו של סעיף 24 אינו אמת, וכי התובע, שאינו דובר רוסית, לא הסביר לנתבעים או למי מהם את תוכנם של סעיפי ההסכם, וסעיף 23 בפרט. התובע אף לא הציע לנתבעים לעיין בסעיפי החוזה בטרם יחתמו ולהיוועץ בקשר אליהם עם עו"ד או לפחות עם מכר השולט בשפה העברית ומתמצא בהסכמי שכירות.

הנתבעים העידו כי חתמו על ההסכם מבלי לקרוא אותו וכי האמינו לתובע כי מדובר בהסכם סטנדרטי. עדותם בנקודה זו היתה מהימנה ולא נסתרה. גם התובע אישר כי לא הסביר לנתבעים את סעיפי ההסכם, ובפרט את העובדה כי סעיף הפיצוי המוסכם חל על כל הפרה של כל סעיף ותת סעיף, וכי אין כל צורך בהוכחת נזק כדי להפעיל את הפיצוי המוסכם באמצעות השטר.