תא"מ 16685-08-13 בן חיים נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

לפניי בקשה לתיקון כתב תביעה, שלוש שנים לאחר שהגישו התובעים תביעתם, שכוונה נגד נתבעת אחת, אף שאזכרו (תוך ציון שם שגוי) גם נתבעת אחרת בתביעה, ללא בקשת סעד ממנה. עם הנתבעת האחת הגיעו התובעים לפשרה. עתה הם מבקשים לשנות את פניה של התביעה, וליצור תביעה חדשה הנסבה על עניינה של הנתבעת השניה.

רקע

1.ברקע הדברים, מאורע מצער. המבקשים הם בני זוג, שיצאו בשנת 2010 לנסיעת עסקים לארה"ב, עם נחיתת ביניים בגרמניה. בתחנת הביניים בגרמניה חלתה המבקשת ונזקקה לאשפוז. המשיבה 1 ("כלל"), שביטחה את המבקשים, מימנה חלק מהוצאות האשפוז, אך ביקשה להחיש את חזרת המבקשת לישראל. המבקשים, שנועצו במומחה רפואי, עמדו על היוותרות המבקשת בקליניקה בגרמניה, תוך מימון השהות בה מכיסם, ושבו רק לאחר מכן לישראל, בליווי רופא, ובמימון כלל.

2.חלפו שלוש שנים. המבקשים הגישו בחודש אוגוסט 2013 את תביעתם, זו שאותה הם מבקשים לתקן עתה. שתי נתבעות נזכרו בה: כלל, היא המבטחת, וישות עלומה בשם "חברת ביטוח באמצעות ויזה כרטיסי אשראי". יוער מיד: מגוף כתב התביעה עלה כי התובעים מכוונים לחברת כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (להלן: כ.א.ל); כ.א.ל היא שהתגוננה, ושני הצדדים המשיכו לנהל את ההליך כמכוון ל-כ.א.ל; כך ננהג אף אנו.

3.ולגוף הטענות, בתמצית: אף שבכתב התביעה המקורי שתי נתבעות, בפועל התביעה התמקדה בנתבעת יחידה, היא כלל, לא רק בתוכנה אלא אף מבחינת הסעדים שבה, תוך ש-כ.א.ל מהווה מעשית סרח עודף בו. לוז הטענות כלפי כלל: המבקשים רכשו ממנה פוליסה, כמפורט היטב בתביעה. כלל מימנה אמנם את שהות המבקשת בבית חולים בגרמניה משך שבועיים ימים. ברם נוכח עמידתה על שובה המיידי של המבקשת לישראל, היא לא מימנה את השהות הנוספת של המבקשת בקליניקה שם משך כשבוע נוסף, עד שהוטב מצבה באופן שאפשר את הטסתה במימון וליווי כלל לישראל. כלל לא מימנה את הפסדי המבקשים בגין עלות הזמנות של מלונות ורכב בארה"ב שלא נוצלו. היא לא מימנה את עלויות השהייה של המבקש כמלווה. כך באה התביעה שסכומה 61,500 ₪ (כולל ריבית), אולם הסעדים המבוקשים נתבקשו מכלל בלבד, מכוח התחייבותה לפי פוליסת הביטוח.

עיקר לענייננו: כ.א.ל נשכחה כמעט כליל, ולא נתבקש ממנה כל סעד. האזכורים הבלעדיים לה הם בשני סעיפים של כתב התביעה: צוין כי המבקשים נרשמו אצל חברת כרטיסי האשראי. כן צוין כי פרטי הפוליסה הקשורה ב-כ.א.ל נמסרו לכלל לאחר קרות האירוע על מנת לתת לה "אפשרות לשתף את חברת הביטוח השניה בתשלום תגמולי הביטוח" (סע' 5 ו-12 לכתב התביעה). הא ותו לא. עילה – לא בוארה, פוליסה, הזמנה או הרשמה – לא צורפו, וסעד – לא נתבקש.

4.כ.א.ל ראתה להגיש כתב הגנה ולבאר באופן ראוי כי היא, כך עולה מפרטי ההתקשרות שצוינו בכתב התביעה, אותה "חברת ביטוח באמצעות ויזה כרטיסי אשראי" עלומה שבכתב התביעה. מעבר לכך עמדה כ.א.ל על כך שהיא עוסקת בכרטיסי אשראי, לא ביטוח, ואם המבקשים סבורים שרכשו ביטוח תקף שמכוחו הם מבקשים את תגמולי הביטוח, יש להפנות את דרישתם לחברת הביטוח. עוד עמדה כ.א.ל על הנתון הפשוט: כל סעד לא נתבע ממנה. המבקשים הגישו כתב תשובה הנדרש לעניין, אך לא ביקשו לתקן את כתב תביעתם, למרות שברור היה כבר באותו מועד כי אין עילה ואין תביעה תקפה נגד כ.א.ל.

5.כלל לא הגישה בתחילה כתב הגנה. המבקשים נהגו בתביעתם בדרך המדגימה את סברתם כי כלל היא בת הפלוגתא שלהם, והיא בלבד. הם ניהלו עמה מו"מ ממושך, ולא פעלו לקידום ההליך משך תקופה ממושכת. כ.א.ל מצאה עצמה במידה רבה בת ערובה בהליך, שדיון אחד התקיים בו בלא שהוגש כלל כתב הגנה מטעם כלל, בעוד שעילת התביעה נגד כ.א.ל אינה קיימת.

6.כתב הגנה הוגש בידי כלל לבסוף רק בחודש ינואר 2016, שאז קבעתי את התיק לדיון במעמד הצדדים, ולאחר דחיות – ביום 27.6.16. באותו דיון נבחנה באופן בלתי פורמלי הצעת פשרה שעלתה בשיחות שבין הצדדים – 38,614 ש"ח. לאחר חיווי דעה בלתי מחייבת של בית המשפט כי המדובר בהצעה הוגנת ושיש בה להקנות סעד הולם לתובעים ולאפשר לכלל להביא לסיום ההליך באופן ראוי ובלא השקעת משאבים מיותרים, הוסכם על תשלום הסכום האמור בידי כלל לסילוק כל הטענות כלפיה. כלל עמדה עם זאת על עניין אחד: נוכח הצהרת המבקשים בתביעתם כי קיימות היו שתי פוליסות בתוקף, ובהתחשב בטענות אפשריות של כלל לכך שגם חברת הביטוח האחרת אמורה לשאת בתשלום, עמדה כלל על כך שהמבקש יאשר את שטען בדיון: כי למבקשים "אין ביטוח נוסף כלשהו המכסה את האירוע מושא ההליך כאן, קרי הנתבעת 1 היא חברת הביטוח היחידה האמורה לשאת בתגמולי ביטוח בקשר עם האירוע". כן הבהיר כי הטענה כלפי כ.א.ל – שאין לה זכר בכתב התביעה – היא "שהיא לא דאגה לכך שתופק פוליסת ביטוח שהייתה יכולה לכסות אותנו גם היא". על יסוד הצהרה זו, הסכימה כלל כפי שהסכימה.