תא"מ 16680-07-14ביטון ואח' נ' כהן ואח'

לפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבעים לפצותה בגין נזקי תאונת דרכים.

במסגרת כתב התביעה טענה התובעת כי ביום 1.1.14, עת שנסעה בכביש החוף, בסמוך למחלף פולג, הגיח רכב הנתבעים מימין, כאשר צמוד אליו נגרר, נכנס לנתיב הנסיעה תוך שהוא עובר אי תנועה המסומן על גבי הכביש, ופגע ברכבה.

במסגרת כתב ההגנה טענו הנתבעים כי התאונה ארעה באשמה הבלעדי של התובעת אשר נסעה במהירות מופרזת, לא שמרה מרחק, ופגעה בחלקו האחורי של הנגרר.

הוסיפו הנתבע 1 והגיש תביעה שכנגד, ובמסגרתו העלה בשנית טענותיו לעניין דרך התרחשות התאונה.

לאחר שחזרתי ועיינתי בכתבי הטענות ונתתי דעתי לעדויות הצדדים וסיכומיהם בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. טעמיי להלן:

מעדות התובעת עלה כי היא נסעה בסמוך למחלף "פולג", וכי רכב הנתבעים עם הגרר אשר היה ככל הנראה בשוליים או בנתיב הימיני היוצא לכיוון מחלף פולג, החליט בשלב כלשהו, לחזור לכיוון נתיב הנסיעה של כביש החוף, עבר לצורך כך אי תנועה המסומן על גבי הכביש, וכך נגרמה התאונה.

מצאתי את עדותה של התובעת כמהימנה. התרשמותי הבלתי אמצעית מעדה זו הייתה כי מדובר במי שלא התנסתה קודם לכן באירוע תאונתי, נקלעה אליו ומבקשת במסגרת הדיון לתאר את שהתרחש כפי מיטב הבנתה.

בניגוד לטענות הנתבעים, העובדה כי התובעת לא ידעה לציין, מהיכן בדיוק הגיע רכב הנתבעים, אינה עומדת לחובתה, שעה שאיני מוצאת לייחס צפייה סבירה של נהג בכביש מהיר לכך שרכב אחר, יגיח לתוך הכביש המהיר מאי תנועה המסומן לצדו.

תמונות הנזק אשר צורפו על ידי התובעת (ת/1) עומדת בקנה אחד עם גרסת התביעה ואינן עומדות בקנה אחד עם גרסת הנתבעים, כפי שגם יובהר להלן.

מן העבר השני, מצאתי את עדויות ההגנה כחסרות וכאלו אשר נמצאו בינן לבין עצמן ובינן לבין הראיות האחרות בתיק, פערים.