תא"מ 16631-07-16 פריים-ליס ניהול ציי רכב בע"מ נ' טביב ואח'

הצדדים בתיק זה הסכימו והסמיכו את בית המשפט להכריע בתובענה על דרך הפשרה, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 79א לחוק, תוך הנמקה קצרה, וזאת לאחר שהובהרו לצדדים משמעות הפסיקה והשלכותיה.

לאחר ששמעתי את עדויות הנהגות והעד מטעם הנתבעות, עיינתי בתמונות ובמסמכים שהוצגו לי, ונתתי דעתי לטענות הצדדים, מצאתי כי דין התביעה להתקבל ברובה.

זאת, לאחר שמצאתי להעדיף את עדותה של נהגת התובעת, אשר היתה מהימנה בעיניי, והעידה בצורה ברורה וקוהרנטית הן ביחס לנסיבות התרחשות התאונה (כי רכב הנתבעות, אשר הגיע בנסיעה מולה, סטה בפתאומיות לנתיב נסיעתה באופן שלא אפשר לה להתחמק מהתאונה, ופגע בו חזיתית) והן ביחס להתרחשויות שאירעו בסמוך לאחר התאונה, לגביהן טענה נהגת התובעת כי הנתבעת נטלה אחריות על מעשיה, וביקשה להימנע מלערב את המשטרה.

אציין, כי אמנם העיד בפניי גם אביה של הנתבעת 1, אשר הכחיש את גרסת נהגת התובעים אשר הועלתה במעמד הדיון, ולפיה אמר לה האב כי הנתבעת 1 הסתובבה אחורה ועקב כך נגרמה התאונה.

ראשית, יש ליתן לעדות זו משקל נמוך בהתחשב בכך שהאב ישב באולם בזמן עדות נהגת התובעת, הגם שצודק ב"כ הנתבעות בכך שטענה זו היתה בלתי צפויה.

ואולם, יש לדעתי ליתן משקל של ממש להימנעות הנתבעות מהעלאתה של אימה של הנתבעת 1, אשר הגיעה אף היא לדיון, לעדות, באשר לגביה נטען כבר בכתב התביעה כי היתה שותפה לשיחה שהתקיימה לאחר התאונה, במסגרתה התנצלה הנתבעת 1 בפני התובעת וביקשה שלא לערב את המשטרה. הימנעות הנתבעות מהעדת האם פועלת כמובן לחובתן.

כן יש לציין, כי הנתבעת אישרה כי אכן ביקשה שלא לערב את המשטרה, והנימוק שמסרה לכך לא היה משכנע.

בנסיבות אלו מצאתי, כאמור, להעדיף את גרסת נהגת התובעת לתאונה, ולאורה אני קובעת כי האחריות לתאונה חלה על הנתבעות.

הנזק שנגרם לתובעת הוכח במרבית רכיביו, למעט רכיב שכר טרחת השמאי, אשר לגביו לא הוגשה כל אסמכתא כי שולם לשמאי סך של 1,500 ₪ כנטען אלא 250 ₪ בלבד. אין צריך לומר, כי על התובעת להוכיח את נזקה, ולא ניתן להסתפק בהצהרת בא כוחה לפרוטוקול כי יתרת השכר תשולם לשמאי בהמשך.

סוף דבר מצאתי לחייב את הנתבעות בנזק שנגרם לתובעת, למעט 1,250 ₪ משכר השמאי שנתבע וסה"כ 26,134 ₪, בצירוף הוצאות משפט בסך 675 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 4,586 ₪.