תא"מ 16583-04-15 פלטינום ע.פ - אוטו טופ בע"מ נ' פוקרא

התובעת פתחה ביום 19.1.2015 תיק הוצל"פ מס' 5165030115 לביצוע שיק על סך של 10,000 ₪, זמן פרעון 25.11.2008 המשוך מחשבונו של הנתבע בבנק הערבי ישראלי בע"מ לפקודת התובעת. בהתנגדות טען הנתבע כי נהג להלוות מחברת פלטינום מימון והשקעות בע"מ, באמצעות מנהלה מר עמיד פדל, שהקים מאוחר יותר את התובעת, כספים כנגד שיקים שמסר לה לביטחון. השיקים היו משוכים מחשבונו האישי של הנתבע, של אביו, של אמו החורגת או של החברה שבבעלות משפחת הנתבע- חברת רוג'ינה בע"מ. לטענת הנתבע ההלוואות סולקו במזומן. התשלומים היו נמסרים לשליחים מטעם התובעת, כנגד קבלות שמר פדל חתם עליהן, אך הנתבע לא הצליח לאתרן. כן נטען כי את התשלום האחרון שילמה אשת הנתבע למר פדל אישית כשזה הגיע לבקר בבית הנתבע. התשלום בוצע כנגד התחייבותו של מר פדל להשיב לידי הנתבע את מלוא השיקים שבידיו, כולל השיק שבבסיס תביעה זו. מנהל התובעת לא עמד בהתחייבותו והשיב רק את השיקים המשוכים מחשבון הבנק של חברת רוג'ינה בע"מ. כן נטען כי, הנתבע סילק את כל חובותיו לתובעת בשנת 2008 וכי מאז מר פדל לא דרש ממנו כל תשלום. לטענתו, בשל טרגדיות שפקדו אותו ואת משפחתו, והתחמקויותיו של מר פדל מפניותיו והאמונה שלו שפדל לא יעשה שימוש בשיקים שנותרו בידיו, נשכח העניין מהנתבע והוא לא פנה למשטרה בעניין.

בהחלטה מיום 6.7.2015 ניתנה לנתבע רשות להתגונן המותנית בהפקדת ערבון על סך של 2,000 ₪. למרות שהעירבון הופקד, לא שולם הסכום הדרוש בגין הפרש אגרה ומשכך הוריתי בהחלטה מיום 15.10.2015 על מחיקת התביעה וסגירת תיק ההוצל"פ. בהחלטה מיום 19.10.2015 הוריתי לבקשת התובע על ביטול פסק הדין מיום 15.10.2015 והתיק נקבע להגשת תצהירים ושמיעת הראיות. בתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת מסר מר פדל כי השיק ניתן לתובעת במסגרת עסקה לניכיון שיקים וכי אין בסיס לטענה כי השיק נפרע. לטענתו, עת פנה בא כוחו לנתבע בטרם יינקטו נגדו הליכים משפטיים טען הנתבע כי אינו מכיר את התובעת, אך עתה משהוגש השיק לביצוע טען כי השיק נפרע.

בתצהיר העדות הראשית חזר הנתבע על האמור בתצהיר התומך בהתנגדות אשר הפך ככתב הגנה והוסיף כי החשבונית שהוצאה בגין עסקת הניכיון הקשורה בשיק נשוא התביעה הופקה למעלה מחמש שנים לאחר ביצוע העסקה. בתצהיר אשר הוגש מטעם אשתו, גב' רנא פוקרא נמסר כי מר פדל נהג להגיע אליהם הביתה ולקבל מהתובע תשלומים במזומן וכי לפני כשבע שנים הגיע מר פדל לביתם ללא כל התראה מוקדמת כדי לקבל את התשלום האחרון שחב לו הנתבע על סך של 3,000 ₪. כן מסרה כי בעלה הורה לה בטלפון לשלם הסכום הנדרש למר פדל בתנאי שהוא ישיב לידיה כל השיקים של הנתבע ובני משפחתו והחברה שבבעלותם. מר פדל שלא החזיק באותה עת בשיקים חזר למשרדו ולאחר מכן מסר לאשת הנתבע מעטפה סגורה שהכילה את השיקים של חברת רוג'ינה בע"מ בלבד ולאחר מכן מסרה לו את הכספים לגמר החשבון.

כן הוגש תצהיר מטעם איהאב מרוואת אשר מסר כי הוא נטל הלוואות ממר פדל, אך משום שלא הצליח לעמוד בהחזרן פנה מר פדל לנתבע אשר הכיר בין השניים וביקש כי יעזור למר מרוואת בסילוק ההלוואה שקיבל. בישיבה שהתקיימה בין השלושה בצומת גולני שילם הנתבע למר פדל 60,000 ₪ על חשבון חובו של מר מרוואת לנתבע ובאותה ישיבה אמר לו מר פדל כי הנתבע לא נותר חייב לו כספים וכי שילם לו את כל חובותיו.

בדיון מיום 4.2.2016 העיד הנתבע כי הכספים שלקח ממר פדל במשך תקופה של חמש שנים היו מעל 200,000- 300,000 ₪ וכי הם שימשו אותו לבניית העסק המשפחתי ולכיסוי חובותיו האישיים. תחילה העיד וכי באותה תקופה לא היה לו חשבון בנק פעיל (ש' 6 בעמ' 4 לפרוט') ולאחר מכן שינה גרסתו וטען כי בעת קבלת הכספים ממר פדל חשבון הבנק שלו היה פעיל (ש' 5 בעמ' 5 לפרוט'). הוא העיד כי נהג לתת למר פדל שיקים לביטחון ולהחזיר לו את סכומם במזומן. בנוסף העיד כי מימן את החזר ההלוואות שנטל באמצעות המשכורת שקיבל מהעסק המשפחתי בסכום שנע בין 5,000 ₪ ל- 8,000 ₪. כן העיד כי אשתו עובדת באותה חברה ומרוויחה בין 5,000 ₪ ל- 6,000 ₪ וכי הוצאות המחיה של בני הזוג נעות בין 1,500 ₪ ל- 2,000 ₪. הוא העיד כי שילם את סכום השיק במזומן וכי מר פדל לא נתן לו אף פעם קבלות (ש' 20 בעמ' 4 לפרוט') לאחר מכן העיד כי : " ... כל תשלום שהייתי משלם לו היה חותם עליו" (ש' 28 בעמ' 5 לפרוט'). הנתבע מסר בעדותו כי שמע לראשונה על התובעת עת קיבל את פניית עוה"ד בטרם הגשת השיק לביצוע.

אשתו של הנתבע גב' רנא פוקרא העידה כי מאז שנת 2002 אינה עובדת וכי בעבר עבדה במשרד עו"ד. היא מסרה כי מר פדל הגיע אליה הביתה ולאחר שהביא לה את המעטפה שבתוכה שיקים נתנה לו את הסך של 3,000 ₪.

העד מר איהאב מרוואת העיד כי הנתבע הכיר לו את מר פדל ובניגוד לאמור בתצהיר ציין בעדותו בפני כי בפגישה שנערכה בינו לבין מר פדל בנוכחות הנתבע לא שולמו הכספים אלא סוכם שהנתבע ישלם למר פאדל 60,000 ₪ וכי הוא יודע שהכסף שולם משום ששמע על כך מאוחר יותר ממר פאדל.

מר פדל העיד כי לא הפקיד מיד את השיקים שקיבל מהנתבע בבנק מאחר וידע שהחשבון מוגבל והשיקים לא יפרעו, והנתבע הבטיח לשלם סכומם במזומן. רו"ח החשבון ייעץ לו שניתן להפקיד השיק בבנק ולהוציא חשבונית בגינו בחלוף זמן ממועד העסקה. הוא העיד כי הפקיד את השיק בחשבון כדי שיוכל לגבותו בהוצל"פ, וכי במשך כל התקופה היה הנתבע מבקש ארכות לתשלום סכומו במזומן. הוא אישר כי את החברה התובעת הוא ייסד ביום 10.11.2010 ושהעסקה עם הנתבע בוצעה, והשיק נמסר לו בטרם נוסדה החברה התובעת.

בסיכומים טען ב"כ התובעת בתמצית כי השיק ניתן במסגרת עסקת ניכיון, והנטל להוכיח את פירעונו מוטל על הנתבע, אשר בהיותו עו"ד מצופה שיצטייד במסמך להוכחת הפירעון. בנוסף טען כי עדותו של הנתבע רצופה סתירות, וקשה לקבל את גרסתו כי שילם תשלומי עתק מהכנסה צנועה.

ב"כ הנתבע טען בסיכומיו כי מדובר בשיק אשר זמן פירעונו הינו 25.11.2008, השיק הופקד לבנק לאחר שעבר זמנו ולאחר חלוף כחמש שנים (ביום 20.09.2013). הוא הוגש לביצוע כשהוא על סף התיישנות, ביום 19.01.2015. יש בשיהוי כדי ללמד על כך שהתובעת ויתרה על החוב. במשך למעלה משש שנים לא עשתה התובעת דבר לגביית החוב מלבד שיגור ההתראה מיום 24.12.2014 על ידי בא כוחה. מהחשבוניות שצורפו לתצהירו של מר פדל עולה כי התובעת המשיכה לעשות עסקים עם הנתבע לתקופה ממושכת. כן נטען כי שמה של התובעת הוסף כנפרעת בשיק נשוא התיק בשלב מאוחר יותר ולכן היא נפסלת לכאורה מלהיות אוחזת כשורה וגם לא אוחזת בעד ערך מפני שהיא לא הייתה קיימת בעת ביצוע העסקה.

בסיכומי התשובה הוסיפה התובעת וטענה כי הנתבע לא הוכיח את טענתו כי פרע את סכום השטר.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים אני מחליטה כדלקמן:

אומנם לא עלה בידי הנתבע להוכיח כי הוא פרע את סכום השיק בקבלות או בראיה חיצונית כלשהי. מצופה מהנתבע שהינו עו"ד במקצועו שישמור את הקבלות שקיבל מהתובע כנגד התשלומים שביצע לטענתו. הנתבע גם לא הביא מי מהשליחים להם מסר כנטען התשלומים במזומן להעיד בפני .זאת ועוד, התובע העיד כי שילם את ההלוואות שנטל ממר פדל מתוך המשכורת שלו ושל אשתו, אך האישה העידה כי לא עבדה מאז שנת 2002. עדותו של העד מרוואת לא תרמה לנתבע שכן הדברים שמסר בפני לגבי תשלומים ששילם הנתבע למר פדל הם מפי השמועה וגרסתו בפני בעניין זה הייתה שונה מהדברים שמסר בתצהיר.

עם כל זאת, נפסק כי בהתאם להוראת סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967, נטל השכנוע בהוכחת טענת "פרעתי" מוטל הוא לעולם על החייב. אמנם ייתכנו נסיבות בהן נטל הבאת הראיות לסתור יועבר לכתפי הזוכה. כך מקום שהתקיים שיהוי ניכר בנקיטת הליכי ההוצאה לפועל בהעדר הסבר ראוי לשיהוי, או כאשר טענתו של החייב נסמכת היא על עובדה מהותית המצויה בידיעתו המיוחדת של הזוכה. העברת הנטל להבאת ראיות לסתור כאמור, נעשית אך לאחר שהחייב הביא ראיות לכאורה לתמיכה בגרסתו (ברע"א 10272/07 עזבון המנוח אבא בביוף ז"ל נ' עיריית חיפה (2008), פורסם בנבו).

לא יכולה להיות מחלוקת כי מצבו הראייתי של התובע הורע עקב השתהות התובעת בנקיטת הליכי גביה. אין לדרוש מאדם סביר גם אם הוא עו"ד כי ישמור קבלות לתקופה ממושכת מבלי שהצד השני הראה סימנים לכך שהחוב הנטען לא נפרע. במיוחד כאשר הצדדים המשיכו לנהל קשרים כלכליים גם לאחר מתן השטר ואי פרעונו. לא הוצגה בפני כל אסמכתה כי מר פדל דרש מבעוד מועד מהנתבע לשלם את החוב הנטען.

בע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, פורסם בנבו נקבע כי: "שיהוי בתוך תקופת ההתיישנות נוצר מקום שיש בהשתהות בפנייה לבית-המשפט משום שימוש לא נאות בזכות התביעה הנתונה לתובע ופגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע – שימוש המגיע כדי ניצול לרעה של ההליך השיפוטי. לצורך טענת שיהוי נדרש להוכיח כי בנסיבות המקרה זנח התובע את זכות התביעה העומדת לו, או שבמשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה. קיים תנאי חלופי נוסף שעניינו שיהוי שנגרם עקב חוסר תום-לבו של התובע".

אני סבורה כי בנסיבות העניין בהן החזיק מר פדל בשיק המשוך מחשבון הנתבע מאז שנת 2008, הפקיד אותו בבנק של התובעת בשנת 2013 והגיש אותו לביצוע בשנת 2015 מבלי שהביא בפני כל ראיה פוזיטיבית כי דרש את פרעונו בזמן אמת מהנתבע, כאשר במהלך כל אותה תקופה המשיכו הצדדים לעמוד בקשר יש בה כדי להעביר את נטל הבאת הראיות לסתור אל שכמו של התובעת.