תא"מ 1647-01-13 אינדיבו נ' סבו

בפניי תביעה כספית.

עמדת התובע ביחס לנתבע הועלתה בפרוטוקול הישיבה מיום 3.2.14.

כך ציין התובע:

"מדובר בצילום של חתונות. אני וליאור היינו יוצאים משעה 12.00 בצהרים עד 1 בלילה. ליאור סבו היה עושה את הצילומים. הוא היה מתקשר אליי. אני והוא היינו עושים את זה ביחד יד ביד. את כל עריכת הוידאו אני הייתי עושה לו. הכל נעשה בעל פה ולא בכתב".

התובע טען איפה, כי למעשה נעשתה התקשרות בינו לבין הנתבע ובמהלכה ביצע עבורו עבודות צילומים ועריכת וידאו שעליהם לא קיבל את מלוא שכרו.

הנתבע טען למעשה להעדר יריבות באופן שלמעשה ההתקשרות נעשתה לא מולו אל מול החברה פוטו הדר שם היה לו שותפות של 50% יחד עם אחד בשם ואנונו אריק.

בסעיף 5 לתצהירו צירף התובע את כל מועדי ההתקשרות בין הצדדים. מדובר במועדים שונים בשנת 2005, בשנת 2006 ובשנת 2007 שבה בוצעו אירועים שונים. הנתבע טען, כי אין לו יכולת לדעת האם כל האירועים הללו אכן התקיימו והאם אכן זכאי התובע לכסף בגינם, ולמעשה בא כוחו הפנה לכך שעול ההוכחה הוא על התובע בהקשר זה. כאשר נשאל הנתבע על כך בחקירה נגדית, תשובותיו היו: "אינני זוכר".

צריך לזכור כי בין הצדדים היתה מערכת של יחסי אמון וההתקשרות לא נעשתה בכתב אלא בע"פ. צריך לזכור עוד, שהתובע לא הוציא חשבוניות עסקה (עליהן היה חייב בתשלום מע"מ) טרם יקבל מהנתבע את מלוא שכרו. הנתבע, שלא היה רק שכיר בחברת פוטו הדר, אלא שותף ובעלים, יכול היה לפנות לרואה החשבון מטעמו ולהביא תצהיר או מסמכים המתייחסים לכל אחת מן העסקאות המדוברות.

שמעתי את הצדדים ואני נותן אמון, כי אכן בוצעו עבודות על ידי התובע אשר זיכו אותו בתשלום אך אינני יכול, והתובע גם לא עמד בכך, לאשר כי מלוא העבודות המצוינות בסעיף 5 בתצהירו אכן בוצעו על ידו.

עמדתי מתחזקת לאור העובדה שלמעשה הנתבע היה שותף מלא של מר ואנונו אריה אשר איתו סיכם התובע ביחס לעבודות המדוברות כי ישולם לו שכר ובגין עבודות אלה נכון היה לשלם לו מר ואנונו סך של 8,000 ₪ וכן 4,000 ₪ קיזוז על בסיס התחשבנות שהיתה בין הצדדים. עצם נכונותו לשלם את הסכום האמור, כאשר הוא מציין במפורש כי מדובר ב 50% מסך חוב כזה או אחר, כאשר למעשה בגין יתרת החוב הוא מפנה אל הנתבע מר ליאור סבו, יש בה כדי להצביע על כך שהיתה הכרה ונכונות שמגיע לתובע הסכום האמור. התובע טוען כי אכן פנה אל הנתבע והיתה נכונות של הנתבע לשלם סכום של 23,000 ₪ ובעניין זה הגיש אף תצהיר של אביו אשר למעשה אישר כי הנתבע היה מוכן לשלם את הסכום האמור אך חזר בו.

כך העיד בבית המשפט: "בני תובע 23,000 ₪. זה הסכום שסגרנו עם ליאור כאשר היינו אצלו כמה פעמים. החוב היה 23,000 ₪. ואנונו הסכים לגמור וסגרנו על 12,000 ₪. ליאור לא רצה לגמור וכל פעם הגענו אליו. הייתי נוכח בפגישה שהוא הסכים לשלם 23,000 ₪, לא רשמנו זאת על מסמך כי אני מכיר אותו הרבה זמן והוא היה בעיני אדם ישר".