תא"מ 16402-01-13 ארמל יבוא בע"מ נ' בדיר ואח'

לפניי תביעת התובעת כנגד הנתבע 2 אשר עותרת לחייבו, ביחד עם הנתבע 1, בסך 32,121 ₪ בצירוף הצמדה וריבית מקסימלית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה , תשכ"א – 1961.

בעת הדיון שהתקיים היום ניתן פסק דין כנגד הנתבע 1, בהעדר התייצבות, לפיו ישלם סך של 24,396 ₪ לתובעת בתוספת 2,000 ₪ שכר טרחת עו"ד התובעת.

פסק דין זה הינו בעניינו של הנתבע 2 בלבד.

כבר בראשית דבריי אציין כי התובעת חרגה בטיעוניה ובראיות שהציגה, שינתה את יריעת המחלוקת ופעלה למעשה לשינוי חזית.

בעוד שבכתב התביעה התייחסה התובעת אל הנתבע 2 כבעל העסק שהינו משווק בדים אשר לו סיפקה סחורה, ועל כן חב בתשלום כמפורט בכתב התביעה ובתצהירי האימות אשר צורפו איליו, הרי שבעת הדיון שהתקיים בפני ביום 1.3.15 וכן בעת הדיון אשר התקיים בפני כב' השופט אלקלעי ביום 18.2.14, טענה התובעת באמצעות מצהיריה כי הנתבע 2 הינו בנו של בעל העסק אשר רכש מהתובעת סחורה, אשר התחייב בפני נציגיה לשלם את חובות העסק ומכוח התחייבותו יש לחייבו בתשלום החוב לתובעת.

מטעם התובעת אף הוגשו תצהירי עדות ראשית המפרטים השתלשלות העניינים, ועדי התובעת נחקרו בהקשר זה בחקירה נגדית ע"י ב"כ הנתבע 2 בדיון ההוכחות שהתקיים.

כידוע, חל איסור על הרחבת חזית ובעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת כפי שהוצבה בכתבי הטענות אלא אם נעתר בית המשפט לבקשה לתיקון כתב הטענות או מקרה בו בעל הדין שכנגד נתן הסכמתו במפורש או מכללא. (ראה : "סוגיות בסדר דין אזרחי", אורי גורן, נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב (לשעבר) מהדורה 11, 2013, וכן ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק מזרחי, פ"ד נח(2) 145)

מאחר והנתבע 2 לא התנגד לשינוי החזית כאמור ואף ניהל הגנתו בהתאם לחזית החדשה שנוצרה, הרי שאני מוצאת כי נתן הסכמתו לשינוי החזית מכללא.

טענות הצדדים ועדויותיהם

טענות ועדויות התובעת:

בכתב תביעתה, טענה התובעת כי הנתבע 2 הינו אביו של הנתבע 1 ומי שהתובע סיפקה לו באופן ישיר סחורה לאורך שנים ומכן חובתו לשלם החובות אשר לא שולמו כמפורט בכתב התביעה.

בתצהיר האימות אשר צורף ע"י בעליה של הנתבעת הוצהר המפורט בכתב התביעה.

בעת הדיון שהתקיים בפני כב' השופט אלקלעי ביום 18.2.14 הבהיר ב"כ התובעת כי הנתבעים הינם שני אחים אשר התחייבו לפרוע החוב שנוצר לנתבעת, כאשר הנתבע 2 התחייב בשם אביו (ראה עמ' 2 ש' 10 לפרוטוקול). ב"כ התובעת אף הפנה לתצהירי המצהירים מטעם התובעת, בעוד שב"כ הנתבעים אישר כי מנהל העסק הוא אביו של הנתבע 2 וטען כי הנתבע 2 נתן המחאה אחת בסך הכל לצורך עזרה לאביו.