תא"מ 16374-04-15 ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' קרויטורו ואח'

לפניי בקשת הנתבע 2 לביטול פסק הדין שניתן נגדו ביום 18.4.16 בהיעדר הגנה ובהיעדר התייצבות (ניתן על ידי כב' השופטת הר-ציון) ולפסק הדין מיום 14.12.16 שבו נדחתה בהסכמה התביעה נגד מעסיקו הנתבע 1.

1. פסק הדין ניתן לאחר שהומצא אישור מסירה של כתב התביעה, וכן לאחר שהתקיים הדיון מאותו המועד אשר אליו זומן הנתבע 2 (להלן גם: "המבקש") הן כבעל דין והן כעד. אישור מסירת הזימון לדיון למבקש נסרק בנט המשפט.

2. ביום 4.12.16 נקבע דיון בתביעת התובעת נגד הנתבע 1 (להלן גם: "המעסיק"). בפתח הדיון הודיעו ב"כ הצדדים כי הגיעו להסכמה שלפיה התביעה נגד המעסיק תידחה ללא צו להוצאות, ולהסכמה זו ניתן תוקף של פסק דין. כשעתיים לאחר שהסתיים הדיון הגיע לאולם המבקש, אשר זומן לדיון כעד מטעם התובעת. הוסבר למבקש כי ניתן נגדו פסק דין, וכן בהיותו בלתי מיוצג, הוא ייודע אודות האפשרות להגיש בקשה לביטול פסק דין בכפוף לתקנות, והומלץ לו להיוועץ בעורך דין.

3. המבקש אכן ביקש לבטל את פסק הדין. לטענתו, התאונה נשוא התביעה התרחשה כאשר נהג ברכב של מעסיקו, הנתבע 1. לטענתו, לאחר התאונה המעסיק ביקש ממנו לתקן את הרכב (של המעסיק) על חשבון משכורתו, ואילו כעת מתבקש ממנו סכום נוסף. עוד הוא טוען כי אין לו כסף, וכי יש לו 6 ילדים לפרנס. בדיון שקיימתי במעמד כל הצדדים, טען המבקש כי סוכם עם מעסיקו, כי הוא (המבקש) יתקן את רכב המעסיק, כפי שאכן אירע, ולא יצטרך לשלם מעבר לכך. המעסיק הכחיש את הדברים.

4. השיקולים הרלבנטיים במסגרת הפעלת שיקול דעת בית המשפט בבקשה לביטול פסק דין הינם שניים: סיבת המחדל וסיכויי ההגנה. נקודת האיזון שנקבעה בפסיקה, נוטה להעדפת ביטול פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות אף במקרים בהם נגרמה התקלה באשמת בעל הדין, ובלבד שיש בידיו סיכוי להצלחת הגנתו, ואין במחדלו משום זלזול מכוון בבית המשפט. לעניין זה יפים דברי כב' הנשיא שמגר בע"א 146/85 גמליאל נ' מנורה, חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מא(3) 746, 749 (1987), שפסק כך:

"בעניין זה נהגו בתי המשפט מאז ומעולם בגמישות מסוימת ונטו לבטל פסק-דין שניתן בהיעדרו של בעל דין, על מנת שיתאפשר לו להשמיע דברו. אפילו נגרמה התקלה באשמתו, עשויה בקשתו של אותו בעל דין להיענות, ובלבד שיש בידו להראות סיכוי להצלחת הגנתו ושאין במחדלו משום זלזול מכוון בבית המשפט (ר"ע 526/86 פרושינובסקי ואח' נ' שרסון כלל אינבסטמנט האוס בע"מ, פ"ד לז(4) 485; ע"א 32/83 (בר"ע 301/81) אפל נ' קפח, פ"ד לז(3) 431, בעמ' 438, וכן ראה האזכורים בספרו של ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (בורסי - פרץ את טובים מהדורה 4 תשל"ד) 569-572)".

5. במקרה דנא, לא התרשמתי כי מחדלי המבקש באי הגשת כתב הגנה ואי התייצבותו נבעו מזלזול מכוון בבית המשפט. בהקשר זה יושם אל לב, כי המבקש הגיש תצהיר במסגרת כתב ההגנה של המעסיק, וכלל איני משוכנע שהבין כי כתב ההגנה לא הוגש גם בשמו.

6. ואולם, המבקש לא עומד בתנאי הנוסף הנדרש לצורך ביטול פסק דין - הוא לא הצביע על כל טענת הגנה אפשרית שלו כלפי התובעת. נושא התביעה הינו נזקי רכוש לרכב במסגרת תאונת דרכים, שבה המבקש פגע מאחור ברכב אשר בוטח אצל התובעת. חברת הביטוח של המעסיק דחתה את התביעה בטענה כי המבקש נהג בעת שרישיונו היה בשלילה. לטענת הנתבעים בכתב ההגנה שהוגש מטעם המעסיק, המבקש לא ידע על שלילת הרישיון, אשר התבצעה עקב חוב כספי. כן נטען כי המעסיק ערך את הבירורים הנדרשים לצורך וידוא שלעובדיו יש רישיון, בטרם שאפשר להם לנהוג, ולפיכך כביכול לא מוטלת עליו אחריות כלפי התובעת.

המבקש לא הכחיש בבקשה לביטול פסק הדין, כי הוא זה שנהג ברכב וכי הוא האחראי לתאונה. טענות המבקש הופנו אך כלפי מעסיקו הנתבע 1. דא עקא, שאף אם עומדות למבקש טענות נגד מעסיקו (ובסוגיה זו איני דן) הרי שמקומן של אלה להתברר בהליך נפרד ובפני הערכאה המתאימה לכך. טענות אלה אינן מהוות הגנה במישור היחסים שבין המבקש לבין התובעת.