תא"מ 16263-03-15 א.א.ב. – רונן בע"מ נ' כץ

תביעתו של קבלן איטום לקבל את התשלום אשר הובטח לו על-פי חוזה, וכנגדה הגנתו של הנתבע על הפרת החוזה על-ידי הקבלן, באי-ביצוע העבודה לפי התנאים שסוכמו.

בעלי הדין

התובעת היא חברה קבלנית העוסקת בעבודות איטום, והנתבע הוא בעל נכס אשר בו בוצעו עבודות איטום שהוזמנו מן התובעת.

טענות הצדדים

כתב התביעה בסדר דין מקוצר הוגש ביום 08/03/2015, והסתמך על הזמנת עבודה מס' 5609 ותיאור כללי של העבודה, והוא עבודת התזה של חומר הבידוד מסטיק ביטומני מתוצרת חברת ביטום מסוג A12, במשקל של 6.5 ק"ג למ"ר. בכתב התביעה נטען כי התובעת ביצעה את העבודה כמתוכנן, התיזה 1,062 ק"ג חומר על שטח של 163 מ"ר, והיא זכאית לתשלום המחושב על-פי מחיר של 90 ש"ח למ"ר לפני מע"מ. התובעת מציינת כבר בכתב תביעתה כי בנקודה אחת התגלתה גלישה של החומר כלפי מטה, אך הדבר תוקן, וכן תוקנו פגמים נוספים שהנתבע הצביע עליהם, תוך שהתובעת משתמשת ב-126 ק"ג נוספים של חומר, ועושה זאת בלא תשלום.

הנתבע יוצג, בהסכמת הצדדים, על-ידי אחיו, מר רפאל כץ, בהתאם ליפוי כוח שניתן.

בקשת רשות להתגונן, אשר הוגשה על-ידי הנתבע ביום 14/05/2015, התקבלה, וניתנה רשות להתגונן בעניינים שנטענו בה (החלטת כב' השופטת מאיה אב-גנים ויינשטיין מיום 25/05/2015).

בקשת הרשות מתרכזת בטענה יחידה וממוקדת, והיא כי משמעות קיום החוזה במקרה זה היא יציאת שכבה אחידה של חומר A12, על כול קירות המבנה, אשר יהיה בעובי של 4 מ"מ.

לטענת הנתבע, על-פי הוראות היצרן, התזת החומר בשיעור של 6.5 ק"ג למ"ר אמורה לתת תוצאה של שכבת איטום יבשה בעובי של 5.9 מ"מ. על-פי טענת הנתבע, לא בוצע איטום בעובי זה בכול חלקי הקירות מכול הכיוונים, ולפיכך לא זכאית התובעת לתשלום כלשהו, וזאת נוכח הפרה יסודית של החוזה. הנתבע טוען כי ביצע התראות רבות על הליקויים, ובסופו של יום לא בוצעה העבודה כנדרש, והוא נאלץ לבצעה באמצעות קבלן אחר כדי להגיע לעובי הרצוי לו.

החוזה בין הצדדים – הפלוגתא המרכזית

בית-המשפט שמע את הצדדים ואת העדים מטעמם. לאחר שמיעת הצדדים, העדים, ועיון בסרטים שהוגשו, נראה כי המחלוקת הראשונית נסובה סביבה שאלת הסכמת הצדדים, כאשר התובעת טוענת כי התחייבה על ביצוע התזת החומר בלבד ולא על תוצאותיה או על האפקטיביות שלה, ואילו הנתבע טוען כי ההתחייבות הייתה לעובי מינימאלי של חומר איטום שיותז באופן אחיד, כנגזר גם ממפרט היצרן של אותו החומר.

הנתבע טען כי אם לא נוצרה שכבה עבה מספיק של חומר על קירות המבנה, הרי שהחוזה לא קוים, שכן משמעות הדבר היא אחת מן השתיים – או שבוצעה התזה לא אחידה ולא מקצועית, או שלא בוצעה התזה של כול כמות החומר שעליה הוסכם.

ראיות הצדדים

מנהל התובעת, מר יגאל רונן, העיד כי כול התחייבותו הייתה להתיז 6.5 ק"ג למ"ר, לכן חילק את הקירות למקטעים, ואת דליי החומר לפי המקטעים. לשיטתו, התוצאה אינה כוללת מדידת עובי כלשהי, ולעובי זה אין חשיבות. העד העיד כי הפיזור של החומר וההתזה היו אחידים. עוד העיד כי קיבל בקשות לתיקונים במקום שבו נוזל האיטום זחל כלפי מטה, ולדרישת אחיו של הנתבע הביא חומר נוסף כדי לבצע את התיקונים בתוך זמן קצר.

אחיו של הנתבע העיד כי התוודע לתובעת באמצעות יצרן חומר האיטום והזמין אותה לבצע את העבודה. הוא לא זכר אם היה בידיו נספח א' לתצהירו, שהוא מסמך של היצרן. לדבריו, שגה כאשר לא דאג שתהיה התחייבות על עובי מינימאלי של שכבת האיטום, אך הזכיר את הדברים בשיחה עם יגאל רונן, ויגאל אמר לו שאם הוא רוצה להיות בטוח עליו להגדיל את הכמות המוזמנת ל-6.5 ק"ג למ"ר, הגם שגם 4.4 ק"מ למ"ר היו מספיקים כדי לספק את דרישותיו. אחיו של הנתבע הוא אדריכל במקצועו, ולכן החליט להיענות להמלצה ולקחת 50% יותר חומר כדי לקדם את הופעתם של אי-דיוקים סבירים בביצוע, והכול כדי לענות לצורכי המפרט של המבנה (4-3 מ"מ) ולקיים את האמור בספרות המקצועית המוכרת לו. את עובי השכבה הוא ראה כחיוני על-מנת שיוכל לעמוד בעומסים ובפגיעות קיצוניות, והדבר היה בעיניו תנאי יסודי לחוזה.

לאחר סיום עבודתה של התובעת, הסיר חלק מהחומר שהתיזה הנתבעת, בפרט ביסודות של המבנה, ואחר-כך שם חומר איטום אחר, דו-רכיבי, שאותו התיז בעל מקצוע אחר בשם עבדאללה, אשר לא זומן להעיד. לצורך כך נזקק ל-630 ק"ג חומר נוספים.

העד מקס באואר, גיסו של הנתבע, העיד כי מדד, כפי שצולם, באמצעות סיכה, את עוביו של החומר, ומצא כי התזת החומר איננה אחידה, וכי בשום מקום אינה עולה על 4 מ"מ. העד העיד כי באזורים שראה השכבה הייתה רציפה אך לא חלקה. את הסיכה ניתן היה להכניס בקלות יחסית, והמעטפת איננה נדחסת בשעה שמכניסים את הסיכה.

בפני בית-המשפט הוגשו המסמכים הבאים: