תא"מ 16211-04-14 לוטטי נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 4,003 ₪, בסדר דין מהיר, שעילתה הפרשים שלא שולמו בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 20.12.2012 בין כלי רכב, מ"ר 27-944-60 (להלן: "רכב התובע") לבין כלי רכב, מ"ר 57-214-72 (להלן: "רכב הנתבעת") (ולהלן: "התאונה").

2.הנתבעת בתור מבטחת רכב הנתבעת הכירה באחריות לקרות התאונה ושילמה לתובע את הנזקים שאינם שנויים במחלוקת, הנזקים הישירים כתוצאה מן התאונה.

3.התובע מבקש כי בית המשפט יחייב את הנתבעת לשלם לו את ההפרשים בראשי הנזק של שכ"ט שמאי, ירידת ערך הרכב ועגמת נפש.

4.מנגד מכחישה הנתבעת ראשי נזק אלו וטוענת כי שכ"ט השמאי הינו מופרז ואינו תואם את גובה הנזק הישיר שנגרם לרכב, וכי לא הוכח תשלו בפועל של שכ"ט השמאי. כמו כן, טוענת הנתבעת כי ערך הרכב, שעל בסיסו נקבעה ירידת הערך, הוא נמוך משמעותית ממה שקבע השמאי מטעם התובעת בחוות דעת.

5.למעשה, אין מחלוקת לעניין האחריות בגין התאונה, אלא המחלוקת היא לגבי גובה ראשי הנזק של ירידת הערך ושכ"ט השמאי.

6.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו טיעוני ב"כ הצדדים.

בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

7.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של ב"כ הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה למעט ראש הנזק של עוגמת נפש .

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי: