תא"מ 16170-07-13 דומיקאר בע"מ נ' לנהיגה בע"מ ואח'

1.התביעה שלפני היא תביעה שהוגשה בסדר דין מהיר ועניינה נזק רכוש שנגרם לרכב התובעת.

רקע ותמצית טענות הצדדים

2.התובעת, הינה חברה בע"מ העוסקת, בין היתר, בהשכרת רכבים. התובעת הייתה הבעלים של רכב מ.ר 71-868-78 במועד הרלוונטי לתאונה.

הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) הינה חברה בע"מ העוסקת, בין היתר, במתן שיעורי נהיגה, והיא היתה במועד הרלוונטי לתאונה מתירת השימוש ו/או המחזיקה ו/או הבעלים של משאית מ.ר. 51-006-73, שהיתה מבוטחת אצל הנתבעת 2 בפוליסה לכיסוי נזקי צד שלישי.

3.לטענת התובעת, ביום 25.10.12, עת נסע הרכב ישר וכדין בנתיבו, סטה רכב הנתבעת מנתיבו לעבר נתיב נסיעת רכב התובעת, פגע ברכב וגרם לנזקים.

לטענת הנתבעות, במועד האירוע, נסע רכב הנתבעת במחלף אשדוד דרום. רכב התובעת שנסע בנתיב משמאל לרכב הנתבעות, סטה לעבר רכב הנתבעות ופגע בו בדופן שמאל אחורי.

הצדדים חלוקים באשר לשאלה מי מהם סטה מנתיבו, ועל מי מוטלת האחריות לקרות התאונה.

דיון והכרעה

4.על התובעת חל נטל השכנוע, החובה להוכיח את תביעתה, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה". הפסיקה קבעה לא פעם, כי תובע שאינו עומד בנטל השכנוע, הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו, לא יוכל לזכות בתביעתו, והיא תידחה. על מנת לזכות בתביעתו, על תובע לשכנע את בית המשפט כי הסבירות שגרסתו היא הנכונה, הינה בשיעור של 51% לפחות. לפיכך, במקרה שבו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שהם מעלים - שקולות, הרי שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו ותביעתו תידחה.

5.במקרה דנן, לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, אין באפשרותי לקבל את גרסת התובעת כעדיפה על זו של הנתבעות, ועל כן יש לדעתי לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות הנתבעות, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, מצאתי סתירות בעדותו של קונפינו, ובשל כך נפגעה מהימנות גרסתו. כך למשל, טוען כי לאחר שעבר נתיב אחד ימינה, היה בכוונתו לעבור נתיב נוסף לצורך פניה ימינה בהמשך הדרך, אך "לא יכולתי כי היה מאוד עמוס, המתנתי". בהמשך, אמר קונפינו כי רכב הנתבעת "הגיע במהירות גבוהה יחסית אלי, המכה הייתה במהירות גבוהה, לקח לו זמן לעצור" ואף הוסיף כי היה "בהאטה לכיוון פניה." טענות אלה אינן מתיישבות זו עם זו, כשטען כי הנתיב מימינו היה עמוס, ולאחר מכן מסר כי נהג רכב הנתבעות שהגיע מימין, נסע במהירות גבוהה ממנו. בנוסף, בעדותו הראשית נמנע קונפינו מלציין כי עבר נתיב לפני קרות התאונה, עובדה שאישר בחקירתו הנגדית.

שנית, טען קונפינו כי אשתו הייתה לידו אולם היא לא הגיעה להעיד בפני במועד הדיון. הלכה היא, כי "ככלל, איהעדתעדרלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו" (ע"א 641/87, קלוגר נ. החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד(1) 239, 245 [1990]), וכי "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר – ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו" (ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ. טלקאר חברה בע"מ מ"ד (4)595, 602 [1990]). בנסיבות אלה, הימנעות התובעת מזימון אשתו של קונפינו, נזקפת לחובתה.

שלישית, בהתאם לדברי הצדדים מצאתי כי גרסת בסט – שנותרה אחידה וזהה לזו שמסר בטופס ההודאה נ/1 - מתיישבת יותר עם קרות האירוע, בשים לב לעובדה שהוכח כי קונפינו עבר נתיב ימינה והיה בכוונתו לעבור נתיב נוסף ימינה, לצורך פנייה ימינה בהמשך הדרך, ותמונות מקום התאונה נ/2 מעידות כי רכב הנתבעות נמצא במרכז הנתיב, ורכב התובעת צמוד לשוליו השמאליים.

6.אציין כי אמנם, הפגיעה בפגוש רכב התובעת נראית כ"משיכה" של הפגוש קדימה, ואולם פגיעה כזו אפשרית באם התובע נסע לאט תוך כדי ניסיון השתלבות בנתיב מימינו ורכב הנתבעת המשיך בנסיעה רצופה, ובעת הפגיעה נסע רכב הנתבעת מהר יותר מרכב התובעת שנכנס לנתיב מאחוריו.

סוף דבר

7.התביעה נדחית. על התובעת לשאת בהוצאות הנתבעות, לרבות שכ"ט עו"ד בסך של 2,250 ₪ (הכוללים את שכר עד הנתבעת בו נשאה הנתבעת).

סכום זה ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל התובעת, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

8.כמו כן, התובעת תישא בתשלום מחצית שניה מיתרת האגרה.