תא"מ 16155-05-14 תפארת ביקורת והערכת איכות מבנים בע"מ נ' פרץ

בפני תביעה שטרית, בסך של 1,100 ₪, אשר למרבה הפליאה הגיעה לכדי בירור מלא, תוך שמיעת ראיות וסיכומים, וטעונה הכרעה. נסיונות להביא את הצדדים לכלל הסכמה – כשלו. בפתח הדברים, אתנצל בפני הצדדים, על כי פסק-הדין בושש מלהינתן – שכן הגם שכתבתיו כטיוטה מייד לאחר הדיון, בשל טעות סברתי שכבר נחתם ונשלח, ולא השלמתיו.

ראשיתה של תביעה בהגשתו לביצוע בהוצאה לפועל (תיק 501076-03-14) של שיק בסך 1,100 ₪, שמשך הנתבע לפקודת התובעת, בקשר עם חוות-דעת הנדסית בדבר ליקויי בניה, שערכה התובעת עבור הנתבע. הנתבע הגיש התנגדות, נחקר, ורשות להתגונן ניתנה לו בהסכמה. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית של מנהלה, מר יצחק אפרתי (להלן – "אפרתי"), ושני העדים (אפרתי והנתבע) נחקרו בישיבת ההוכחות.

אין חולק בעובדות הבאות: הנתבע הזמין מאת התובעת ביצוע חוות-דעת הנדסית, בעקבות הצעת מחיר שנשלחה לו (מיום 1.9.2013). הצעת המחיר כוללת, בין היתר, את ההתחייבות שהבדיקה וחוות-הדעת ייערכו על ידי מהנדס בעל 15 שנות ניסיון לפחות. חוות-הדעת מאת המהנדס מוטי מטולה (להלן – "המהנדס") הושלמה (ביום 8.12.2013), והנתבע מסר לתובעת את השיק נשוא התביעה, מעותד ליום 8.2.2014. המהנדס לא היה בעת עריכת הבדיקה וחוות-הדעת בעל ניסיון כמופיע בהצעת המחיר (וככל הנראה היה מהנדס כמעט חסר ניסיון). הנתבע ביקש תיקונים והשלמות של חוות-הדעת, ואלה בוצעו. ביום 8.2.2014 הוצג השיק לפרעון, אלא שהנתבע ביטל אותו והוא חולל. בתכתובת דוא"ל המאוחרת ליום סירוב השיק טען הנתבע, כי הוסכם כי השיק יהיה לביטחון ולא יוצג לפרעון.

העובדות שבמחלוקת הן אלה:

הנתבע טוען, כי פנייתו אל התובעת היתה כנציג ועד הבית של שני בניינים בשלבי אכלוס, וכללה את הצעתו להביא אליה מספר לקוחות רב מבין הדיירים. הוא טוען, כי הוסכם בינו לבין אפרתי, כי ככל שאכן תזכה התובעת ב-15 לקוחות, לפחות, מבין דיירי הבניינים, יזכה הוא לכך שחוות-הדעת בעניינו תהיה ללא תשלום. השיק, אפוא, נמסר על תנאי, כשהתנאי הוא, שאם לא יהיו 15 לקוחות כאמור, יוצג השיק לפרעון. בפועל, היו יותר מ-15 לקוחות כאלה, ועל כן לא קם התנאי לפרעון השיק. עוד הוא טוען, כי חוסר הניסיון של המהנדס מנוגד להסכמות, וכי חוות-הדעת כלל לא היתה מקובלת על החברה הקבלנית שבנתה את הבניינים, בין היתר מאחר שלא בוצעה בדיקת רטיבות באמצעות מכשיר "פורטימטר", למרות שהובטחה בדיקה כזו בהצעת המחיר של התובעת, ועל כן נאלץ הנתבע לשכור שירותי מומחה אחר להכנת חוות-דעת חדשה.

אפרתי, בשם התובעת, טוען מנגד, כי כלל לא היו הסכמות כמתואר על ידי הנתבע, וכי השיק נועד לתשלום עבור חוות-הדעת שנערכה; כי שליחתו של המהנדס, חרף חוסר נסיונו, היתה לאור הפצרותיו של הנתבע, שחפץ בביצוע מהיר של חוות-הדעת; כי כאשר סורב השיק, הביע הנתבע באזניו פליאה על כך, ואף היתמם וטען כי כלל אינו יודע באיזה שיק מדובר. הוא טוען עוד, כי כל טענותיו של הנתבע אודות פגמים בחוות-הדעת או בכישוריו של המהנדס, וכן טענותיו אודות ההסכמות בין הצדדים, לא באו אלא למפרע, לאחר שהשיק סורב, ואין הן אלא אמתלות.

דין התביעה להתקבל, שכן נטל השכנוע בענייננו רובץ לפתחו של הנתבע, והוא לא עמד בו, כפי שיפורט.

עסקינן בתביעה שטרית, והגנותיו של הנתבע הן שתים: ראשית, כי השיק ניתן על תנאי, והתנאי לא התקיים; ושנית, כי התמורה נכשלה, לאור הפגמים שבחוות-הדעת.

הלכה היא, כי על הטוען ששטר נמסר על תנאי הנטל להוכיח הן את התנאי, והן שלא התקיים (ראה ע"א 528/88 משה (מוקי) גולדנברג ואח' נ' המשביר המרכזי בע"מ, פ"ד מד (2) 801, 803). הלכה זו מבוססת על החזקה הקבועה בפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן – "הפקודה"), בסעיף 20(ג) שלה, לפיו "שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך... חזקה שנמסר על ידו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר".