תא"מ 16135-06-15 קרמיקה יוסף בדארנה בע"מ נ' סייד אחמד

כנגד הנתבע הוגשה תביעה על סך של 5,366 בגין מוצרים סניטריים שרכש מהתובעת ביום 10.10.2013 בהתבסס על תעודת משלוח מס' 6834 וכרטסת הנהלת חשבונות של התובעת.

הנתבע טען להגנתו כי ביום 10.3.2014 שילם את חובו האחרון לתובעת וכי בפגישה אקראית בין מנהל התובעת לנתבע בחודש 11/2014 נאמר לו כי קיימת יתרת חוב בלתי מסולקת. בפגישה ביניהם לאחר מכן הראה לו מנהל התובעת כי קיימת יתרת חוב בסך 5,366 ₪ מ- 13.10.2013 וסוכם כי הנתבע ישלם סך של 3,000 ₪ לשם סגירת החוב והיתרה על סך של 2,366 ₪ תקוזז בגין הפרשי מחיר בין המחיר בו חויב הנתבע לבין המחיר המוסכם וכן זיכוי עבור קרמיקה שנתגלתה כפגומה.

כן נטען כי בסוף חודש 2/2015 עת נודע לנתבע על פתיחת תיק ההוצל"פ נגדו פנה למנהל התובעת בעניין וזה התנצל בפניו וטען כי תיק ההוצל"פ נפתח בטעות ואף פנה לבא כוחו וחזר עם בקשה לסגירת התיק בהוצל"פ החתומה בחתימה וחותמת של התובעת עליה ציין מנהל התובעת בכתב ידו כי הינו מסכים שהנתבע יגיש הבקשה לסגירת התיק בתיק ההוצל"פ בשמה של התובעת.

בעדותו בפני בדיון בבקשה למתן רשות להתגונן העיד הנתבע כי כשהודיע לו מנהל התובעת על יתרת החוב ביקש לבדוק את החשבונות לפני שיסדיר את החוב (ש' 27 בעמ' 1 לפרוט' מיום 24.6.2015), כך הוא העיד: "... אני סגרתי את החוב ולא הייתי חייב לו אגורה אחת. לאחר כמה חודשים הוא אמר לי שאני חייב לו 5,000 ₪ וכשהסתכלתי בכרטסת וראיתי שהחיוב הוא בתאריך לא עוקב הלכתי אליו ואמרתי שאני אברר ואבדוק את החשבונות. זה היה לפני חודש נובמבר. ביקשתי ממנו לבדוק את הכמויות שלקחתי ולאחר שנבדוק נסגור את העניין". בתצהיר עדות ראשית ציין כי "... סוכם שאני אעשה בדיקה לחשבון וכי אם יתברר שאני לא חייב את החשבון הנטען, הסכום של 3,000 ₪ ייחשב כמקדמה בגין רכישת סחורה עתידית מהתובעת" (סע' 7 לתצהיר). הטענה כי הסך של 3,000 ₪ שולמו בכפוף לבדיקה של החשבונות נטענה לראשונה בתצהיר העדות הראשית. כאשר קודם לכן בחקירה מיום 24.6.2014 טען הנתבע כי הוא ביקש תחילה לבדוק את החשבונות לפני הסדרת העניין. הנתבע העיד בפני כי לא היה לו זמן לבדוק את הכרטסת ולכן סיכם עם מנהל התובעת כי הוא ישלם סך של 3,000 ₪ לשם סגירת החוב עד להבהרתו וכי היתרה תקוזז בגין זיכוי עבור פגמים שנתגלו בקרמיקה שסופקה והפרשי מחיר בהם חויב. גרסה זו מקבלת חיזוק מכרטסת החוב של התובעת אשר עמדה ביום 10.3.2014 על יתרת חוב בסך של 211 ש"ח בלבד. התובעת לא נתנה כל הסבר מדוע מוצרים שנרכשו ביום 10.10.2013 עודכנו בכרטסת בשנת 2014, לאחר שהחוב בה כמעט אופס.

לציין כי אף אם עלו בגרסת הנתבע סתירות כמפורט לעיל, מדובר בסתירות קלות ולא מהותיות הנוגעות לשולי הטענה. אני מקבלת כמהימנה את גרסת הנתבע, הנתמכת בצילום השיק על סך של 3,000 ₪ שאין חולק כי הוא נפרע בחשבון התובעת, וביתרת החוב הכמעט אפסית בכרטסת מטעם התובעת עצמה ואף בבקשה שנתנה לנתבע לסגירת התיק בהוצל"פ כפי שיפורט להלן.

הנתבע טען כי על פי הסיכום בע"פ עם מנהל התובעת סוכם כי לסילוק יתרת חובו לתובעת ישלם הנתבע סך של 3,000 ₪ והיתרה תקוזז בגין ליקויים שנתגלו באריחי הקרמיקה שרכש והפרשי המחיר בהם חויב. אומנם , מתעודת המשלוח עולה כי בעסקה נשוא התביעה לא סופקו לנתבע אריחי קרמיקה והנתבע אף לא הוכיח קיומם של פגמים בסחורה שסופקה, אך במקרה זה לא טען הנתבע להגנתו טענת קיזוז מפורשת שהנטל להוכיחה רובץ על שכמו, אלא טען לקיומה של הסכמה בע"פ עם מנהל הנתבעת כי חובו לתובעת יועמד לצורכי סילוק על סך של 3,000 ₪ בגין ליקויים והפרשי מחיר שנטענו, והנתבע עמד בנטל להוכיח קיומה של הסכמה זו.

הנתבע הציג בפני טופס סגירת התיק שנפתח נגדו בהוצל"פ אשר נמסר לו לאחר ביצוע התשלום על סך של 3,000 ₪. מנהל התובעת טען כי טופס סגירת התיק בהוצל"פ נמסר לנתבע על ידי בא כוחו לאחר שזה הציג בפניו מצג כי שילם לתובעת ישירות את מלוא החוב. הוא מסר כי כאשר הנתבע הגיע אליו ובידו טופס לסגירת תיק ההוצל"פ החתומה בידי בא כוחו סבר כי הנתבע שילם לעורך דין את החוב ולכן הטביע את חותמת התובעת וחתם על הטופס לצורך הגשתו בהוצל"פ. לציין כי בעדותו בפני הכחיש מ התובעת כי חתם על טופס הבקשה לסגירת התיק (ש' 30 בעמ' 9 לפרוט') וטען כי לא ידע שבא כוחו מסר לנתבע בקשה לסגירת התיק בהוצל"פ (ש' 5 בעמ' 10 לפרוט'). זאת ועוד, בסעיף 10 לתצהיר מנהל התובעת נטען כי הנתבע מעולם לא פנה לתובעת על מנת לשלם את חובו באמצעותה ישירות, דבר הנוגד את העובדה כי השיק על סך של 3,000 ₪ שולם ישירות לידי מנהל התובעת (סע' 16 לתצהיר). הטענה כי הנתבע הציג מצג שווא בפני ב"כ התובעת וטען בפניו כי שילם את חובו לתובעת ישירות, בעקבותיו מסר ב"כ התובעת לנתבע את טופס הבקשה לסגירת התיק, אינה עולה בקנה אחד עם טענתו של מנהל התובעת בסעיף 11 לתצהיר כי עורך הדין ביקש את הסכמתו לסגירת התיק טרם מסירת הבקשה לסגירתו לידי הנתבע. גם טענתו של מנהל התובעת בסעיף 12 לתצהיר כי לאחר שהנתבע יצא ממשרדו של עורך הדין ובידו טופס סגירת התיק בהוצל"פ שוחח הוא עם עורך הדין והבהיר בפניו כי אינו מסכים לסגירת התיק, אינה מתיישבת עם הטענה כי הנתבע הגיע לאחר מכן למשרדו של מנהל התובעת וטען בפניו כי חזר למשרדו של ב"כ התובעת ופרע את מלוא החוב ולכן הטביע את חותמת התובעת ואת חתימתו על טופס הבקשה לסגירת התיק. נשאלת השאלה מדוע לא אימת מנהל התובעת עם עורך הדין את טענת תשלום החוב לפני שחתם על הטופס. לציין כי טענות אלה לא נטענו במהלך עדותו של מנהל התובעת בפני אשר כאמור הכחיש את חתימתו על הטופס לסגירת התיק. לציין כי תצהיר מטעם עורך הדין המבהיר את נסיבות מסירת הטופס לנתבע לא הוגש.

הכלל הוא כי הימנעות מלהביא ראיה מצויה ורלוואנטית תוביל את בית המשפט למסקנה, שאילו הובאה היא הייתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה (ע"א 27/91‏ קבלו‎ ‎נ' ק' שמעון, עבודות מתכת בע"מ ואח'‏, פורסם בנבו).

לאור האמור, אני דוחה את התביעה ומורה על סגירת תיק ההוצל"פ.

התובעת תישא בהוצאות הנתבע בגין הליך זה בסך של 2,500 ₪.