תא"מ 16107-02-15 וועד נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

לפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים.

האירוע נושא ההליך אירע ביום 6.2.2014 בדרך משה סנה בתל-אביב. שני כלי הרכב המעורבים בתאונה היו מעורבים בתאונת שרשרת. רכבו של התובע היה השני בשרשרת, ואילך רכב המבוטח על-ידי הנתבעת, ואשר היה נהוג בידי גב' אילונה חובה, היה הרכב השלישי בשרשרת.

מלכתחילה טען התובע, כי רכבה של גב' חובה פגע ברכבו, והדף אותו אל הרכב הראשון בשרשרת. מנגד טענה הנתבעת, כי רכבה של גב' חובה הצטרף לתאונה קיימת, ופגע רק ברכבו של התובע.

במסגרת פסק דין שניתן בתביעה של הרכב הראשון בשרשרת, במסגרת ת"ק 11320-08-14 קילינסקי נ' טחאן (פסק דין מיום 19.7.2015, כב' השופט טל חבקין, להלן: "פסק הדין הראשון"), קבע בית המשפט לתביעות קטנות, במסגרת פסק דין על דרך הפשרה:

"התצלומים מדברים בעד עצמם. לרכב התובע [הראשון בשרשרת – ע"י] נגרם נזק לא מבוטל באזור הטמבון האחורי. נזק משמעותי נגרם גם בחלק הקדמי של רכב הנתבעים [התובע דכאן – ע"י] כעולה מחוות דעת השמאי. הנזק בחלק האחורי של רכב הנתבעים [התובע דכאן – ע"י] הוא מינורי. לא הוצגה ראיה לכך שנגרם נזק לרכב הצד השלישי, ומהתצלום שהוצג דומה שהוא יצא ללא פגע. על יסוד ממצאים אלה הגרסה המסתברת היא שרכב הצד השלישי פגע פגיעה קלה בלבד ברכב הנתבע, והצטרף לתאונה קיימת."

בעקבות פסק הדין הראשון הודיעה ב"כ התובע בפתח הדיון, כי התובע מוותר על טענותיו ביחס למוקד הנזק הקדמי, ועותר לפיצוי בגין הנזק במוקד האחורי בלבד, קרי – סך 4,042 ₪.

התובע הגיש חוות דעת מומחה מטעמו, התומכת בטענתו. הנתבעת לא ביקשה לזמן את השמאי לחקירה, כדרישת תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי. מאידך גיסא, התברר בחקירת התובע, כי הרכב תוקן בפועל, ואולם הוא לא הציג קבלה בגין התיקון.

לאחר עיון, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה. אכן, טוב היה עושה ב"כ הנתבעת אילו הציג תמונות נזק לרכבה של גב' חובה. הטעם לכך הוא, שכאשר רכב פוגע ברכב אחר מאחור, אזי ניסיון החיים מלמד, שהנזק לרכב הפוגע גבוה לא פחות מן הנזק לרכב הנפגע. עם זאת, ולאור קביעתו העובדתית של בית המשפט לתביעות קטנות, שלפיו מתמונות נזק שהוצגו לבית המשפט בהליך שם נראה כי רכב הנתבעת יצא מן התאונה ללא פגע, וכי הנזק לפגוש האחורי של רכב התובע הוא "מינורי" – אני מעדיף את גרסתה העובדתית של גב' חובה, שלפיה הפגיעה שפגעה ברכב התובע הייתה זניחה עד כדי כך, שלא נגרם כל נזק לרכבה, וממילא אף לא לרכב התובע.

עוד אציין, כי משתוקן הרכב, ולא הוצגה קבלה על התיקון, לא עמד התובע בנטל להוכיח את נזקו, שהרי הפיצוי נועד להעמיד את התובע במצב שבו היה לולא התאונה – קרי, להשיב לו את חסרון הכיס שספג בפועל.

משני הטעמים האמורים, התביעה נדחית. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 350 ₪, אשר ישולמו לנתבעת, ויועברו על ידה כשכר עדות לגב' אילונה חובה וכן בשכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.