תא"מ 16031-11-12 מ.ע. כהן מימון וליסינג בע"מ נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח'

זוהי תביעה בסדר דין מהיר לפיצוי התובעת על נזקי רכוש שנגרמו לרכבה (מ.ר. 60-438-78) בתאונה שארעה ביום 16.7.12 ובה היה מעורב אוטובוס (מ.ר. 56-186-60 להלן "האוטובוס") שהיה נהוג על ידי הנתבע מס' 2 ומבוטח על ידי הנתבעת מס' 1.

הצדדים אינם חלוקים על הנזק, אלא בשאלת האחריות בלבד.

התובעת טוענת כי הנתבע הוא שגרם לתאונה. לטענתה, בעת שהנהגת ברכבה נסעה ברחוב ברנר בטבריה, האוטובוס עמד לפניה בתחנת אוטובוס לשם איסוף והורדת נוסעים, הנהגת ברכב התובעת יצאה לעקיפתו בזהירות ובאיטיות, תוך בדיקה שאין כלי רכב הנתיב הנגדי, תוך כדי כך, כאשר רכב התובעת היה במקביל לחלקו הקדמי של האוטובוס, החל הנתבע בנסיעה תוך שהוא מתרחק מן השולים וסוטה שמאלה עם חלקו הקדמי של האוטובוס וכך פגע ברכב התובעת בחלקו הימני קדמי.

הנתבעים טוענים, מנגד, כי הנהגת ברכב התובעת היא שגרמה לתאונה. תוך כדי נסיעת האוטובוס בנתיב הימני ובעקומה, הגיח במהירות רכב התובעת וניסה לעקוף את האוטובוס. תוך כדי ביצוע העקיפה נצמד רכב התובעת לדופן השמאלית של האוטובוס ופגע בגלגל האחורי שמאלי שלו. התאונה התרחשה כמאה מטרים לאחר עצירת האוטובוס בתחנת האוטובוס ולא כנטען על ידי התובעת. בתחנת האוטובוס אין מפרצון חניה ועל כן, טענת התובעת כי האוטובוס יצא בפתאומיות אל הכביש גם איננה אפשרית והרכבים שמאחורי האוטובוס אמורים להמתין עד שיסיים את העצירה ולהמשיך בנסיעתם.

בדיון שהתקיים בפני, העידו הנהגים, הוגשו ראיות והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל-פה. לאחר שמיעת העדויות ועיון במסמכים ולאחר שקילת טענות ב"כ הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. על פי תקנה 214 טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, ינומק פסק הדין באופן תמציתי:

התובעת, הנושאת בנטל ההוכחה, הוכיחה כי האפשרות שגרסתה באשר לקרות התאונה הינה הגרסה הנכונה, הינה אפשרות מסתברת יותר.

עדותה של הנהגת ברכב התובעת בפני הותירה רושם אמין והיא עולה בקנה אחד עם הנטען בתצהירה ובהודעה שמסרה לחברת הביטוח לאחר התאונה (ת/2).

העובדה שהתובעת לא ציינה בהודעתה כי התאונה ארעה בעת עקיפת האוטובוס, איננה גורעת מהימנות גרסתה, שכן העובדות שתוארו בהודעה מתיישבות עם עדותה בבית המשפט ובתצהירה ועם המסקנה שדובר למעשה בפעולת עקיפה של האוטובוס שנסע לפני התובעת ובנתיב נסיעתה. התובעת ציינה בהודעה כי האוטובוס שעמד לפניה בתחנת האוטובוס, יצא בפתאומיות מן התחנה מבלי לוודא שהכביש פנוי וזאת בשעה שהיא נסעה ישר באותו כביש וכך האוטובוס פגע ברכבה.

הנתבע טען בעדותו כי הוא הבחין ברכב התובעת "דוהר" במהירות עוד כשהיה במרחק של 150-200 מטרים מאחורי האוטובוס וכך המשיך רכב התובעת בנסיעה מהירה בנתיב הימני ועקף את האוטובוס בתוך העקומה ופגע בו. גרסה זו, על רקע תמונות המקום המצביעות על כביש צר יחסית ובו נתיב נסיעה אחד לכל כיוון, איננה מתיישבת עם הגיונם של דברים ועם תמונות הנזק, אשר מצביעות על פגיעה קלה יחסית ברכב התובעת ופגיעה של מה בכך, שאיננה בבחינת נזק, באוטובוס. הדעת נותנת כי אילו היה ממש בטענת הנתבע על נהיגה כה מהירה ובלתי זהירה של הנהגת ברכב התובעת, לאורך מרחק כה רב של כ- 200 מטרים ותוך עקיפת האוטובוס בסיבוב, היה מקום לצפות לנזקים משמעותיים יותר ברכבים.