תא"מ 16022-01-16 רחמנוב נ' מולה ואח'

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 28.4.2015 ברח' יאנוש קורצ'אק בקרית אונו. התובעת טוענת לנזקים בסך כולל של 13,217 ₪, בגין ירידת ערך, הפסד הנחת העדר תביעות, ועגמת נפש.

2.בקשר עם תאונה זו התנהל הליך נוסף, ומתנהל הליך שלישי. בבית משפט השלום בפתח-תקוה (תא"מ 29808-02-16) נדחתה בהסכמה תביעת הנתבעים 3-4 נגד הנתבעים 1-2, לאחר המלצת בית המשפט ובלא הנמקה או קביעת ממצאים מפורשים. בבית משפט השלום בהרצליה (תא"מ 14582-02-16) מתנהלת תביעת השיבוב של מבטחת התובעת כאן נגד הנתבעות 2 ו-4 כאן.

3.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים. לאחר שמיעת העדים, ניתן לקבוע כי באופן כללי אין בין הנהגים מחלוקת של ממש אודות נסיבות התאונה.

4.עובדות אלה למעשה מוסכמות (וככל שאינן מוסכמות רשמית, הן עולות בבירור מחומר הראיות): רח' קורצ'אק מתרחב, לאחר צומת, מכביש דו-סטרי (נתיב אחד לכל כיוון, בלא הפרדה למעט קו מצויר) לשדרה החצויה בשורת עצים, כשבכל אחד מצדי העצים כביש חד-סטרי רחב כדי מעבר שני כלי רכב, בנוסף על חניית כלי רכב משני הצדדים, אולם שאין ניכר עליו סימון חלוקה לשני נתיבים. חציית הצומת לכיוון השדרה דורש סטיה ימינה. רכב הנתבעים 3-4 הגיע אל הצומת לאחר רכב הנתבעים 1-2. רכב הנתבעים 1-2 נסע בצידו הימני של הכביש החד-סטרי, באיטיות, בחיפוש אחר חניה, וכבר לאחר מספר מטרים זיהה הנהג מקום חניה בצד שמאל, והיטה את רכבו שמאלה. באותה שעה הגיע גם רכב הנתבעים 3-4 לכביש החד סטרי, על צדו השמאלי, וניסה לעבור בין רכב הנתבעים 1-2 לבין המכוניות החונות משמאל. לאור הטיית רכב הנתבעים 1-2 שמאלה, היה המעבר בלתי אפשרי, והפגיעה בלתי נמנעת. ברכב הנתבעים 3-4 פגיעה ברורה בכנף ימין קדמית. רכב הנתבעים 3-4 נהדף שמאלה, אל רכב התובעת שחנה בצד הדרך, ופגע בו.

5.הנתבע 3 טוען שראה את רכב הנתבעים 1-2 נוטה לכיוונו וצפר להזהירו; הנתבע 1 טוען שבדק במראות ואף אותת, ולא ראה את רכב הנתבעים 3-4 (לאחר שקודם לכן ראה אותו מאחוריו). דומה שניתן לקבוע עוד, כממצא, כי הנתבע 3 התיימר לבצע עקיפה אפשרית, פיזית, אך לא מותרת (בהעדר נתיב שני על הכביש), בעוד הנתבע 1 לא בדק די הצורך את המתרחש משמאלו טרם הטיית רכבו שמאלה.

6.בידי שני הנהגים היה, אפוא, כדי למנוע את הנזק. לטעמי, אחריותו של הנתבע 1 בנסיבות אלה גבוהה מזו של הנתבע 3, ולאחר ששבתי ושקלתי את התנהלותם על הכביש (וחרף הצעה אחרת שהעליתי בפני הצדדים במהלך הדיון הלא פורמאלי לאחר שמיעת העדים), אני סבור שיש לחלק את האחריות בין הנהגים בשיעור 65:35 לחובת הנתבע 1.

7.נוכח אי-הוכחת ראש הנזק המתייחס לעגמת נפש, אני דוחה רכיב זה של התביעה. באשר לראש הנזק הנוגע לאבדן הנחת העדר תביעות הסכימו הצדדים כי התשלום עבורו יהיה כפוף להצגת אסמכתא להפסד בפועל, ועל כן תשלום רכיב זה מתוך פסק-דין זה מותנה בכך.

8.לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעים (בחלוקה ביניהם לפי הקביעה דלעיל) בתשלום סך של 12,417 ₪ (חלקו כפוף להצגת אסמכתא כאמור בסעיף 8), וכאן באגרת התביעה בסך 375 ₪, ושכ"ט עו"ד בשיעור 17.55% מהסך של 12,417 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.