תא"מ 16016-04-15 מכשירי תנועה ומכוניות (2004) בע"מ ואח' נ' יהי שלום ואח'

 1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 10.09.2014, בין כלי רכב, מ"ר 62-470-58 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת 1 ומבוטח על ידי התובעת 2 בביטוח מסוג מקיף (להלן: "רכב התובעות") לבין כלי רכב, מ"ר 90-781-27 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ובבעלות הנתבעים (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם התאונה אלא לגבי האחריות לקרות התאונה ולגבי היקף הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות במסגרתה נשמעו ראיות הצדדים והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא גבולות וללא הנמקה, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי:

אין חולק כי התאונה תאונת חזית לחלק אחורי, כאשר חזית רכב הנתבעים פגעה בחלק האחורי של רכב התובעות.

על נוהג ברכב המסיע את רכבו אחרי רכב אחר מוטלת חובה לשמור מרווח מהרכב שנוסע לפניו. כמו גם, קיימת חובת זהירות מוגברת על נהג הרכב ברכב האחורי.

איני מקבל את טענת הנתבעים, לפיה רכב התובעת ביצע עצירת פתע לאור הולך רגל שחצה במעבר החצייה ואז הוסע לאחור מאחר שהוא נעצר על מעבר החצייה. עדותו של נהג רכב הנתבעים בעניין זה הייתה בלתי מהימנה עליי.

האמנתי לנהגת רכב התובעות כי לא הסיעה את רכבה לאחור אלא היה זה רכב הנתבעים שפגע ברכבה מאחור בשל אי שמירת מרווח.