תא"מ 15988-04-15 איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' חיימוב ואח'

1.לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 11.09.2014, בין כלי רכב, מ"ר 83-503-67 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת 1 ובבעלות התובע 2 (להלן: "רכב התובעים") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 77-972-13 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות מטעם הצדדים, העידו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה, עד ראייה מטעם התובעים, ואביה של נהגת רכב התובעים אשר דיווח על התאונה לתובעת 1 מטעם התובעים.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתם של נהגת רכב התובעים ושל עד הראייה הניטרלי מטעמה, שנהג ברכב מאחורי רכב התובעים בעת התאונה, שגרסתם הייתה מהימנה עליי, על פני גרסתו של נהג המשאית שלא הותירה בי רושם דומה.

אני סבור כי נהג המשאית אכן הסיע את המשאית לאחור על מנת להגיע למיכלי איסוף הנייר והקרטון שהיו מוצבים על שפת המדרכה שמצד שמאל ומאחוריו, כפי שתואר על גבי הסרטוט שהוגש על ידי התובעים (ת/2). יש לציין כי נהג המשאית מאשר בחקירתו הנגדית כי המיקום של המשאית הוא היכן שמצוין על גבי ת/2 (עמ' 6, שורה 7 לפרוטוקול). יתירה מזאת, הגם שטענתם של הנתבעים היא שהתאונה ארעה בזמן שהמשאית הייתה בנסיעה קדימה, אומר נהג המשאית, במהלך תיאור מהלך התאונה, וככל הנראה מבלי להקדיש לכך מחשבה, כי כאשר הגיע רכב (רכב התובעים) "התחתי (צ.ל. "התחלתי" – נ.ס.) לסובב את ההגה שמאלה בנסיעה לאחור, קודם מסובבים את ההגה ואחר כך נוסעים, ואז כשאני נוסע החלק הקדמי נכנס לכוון ימין..." (עמ' 6, שורות 14-12 לפרוטוקול). למעשה, קיימת בפנינו הודאה של נהג המשאית כי התאונה ארעה בזמן נסיעת המשאית לאחור. אם לא די בכך, נהג המשאית אומר בסוף עדותו כי היה עמו בעת התאונה מכוון שהיה "מאחור למטה" בכדי לכוון אותו (עמ' 6, שורות 25-24 לפרוטוקול). דבר המלמד כי המשאית הייתה אכן בנסיעה לאחור, אחרת מדוע לו לנהג המשאית לקבל עזרה ממכוון ומדוע לו למכוון להיות "מלמטה מאחור" אם לא על מנת לוודא כי אין כל משתמש דרך מאחורי המשאית.