תא"מ 15929-10-16 כבהא נ' מנורה חברה לבטוח בע"מ

לפניי בקשה לביטול משיקול דעת של פסק דין, שניתן כדין בהעדר הגנה ביום 12/12/16. 

הבקשה הוגשה במועד והמבקש טוענת כי כתב ההגנה לא הוגש עקב טעות משרדית, וכי התיק "נפל בין הכסאות". לגוף התביעה טוענת המבקשת כי פוליסת צד ג' של התובע בוטלה כדין לאחר התראות, טרם התאונה, ולכן עומדת לה הגנה טובה לגופו של עניין. המבקשת טוענת כי מיד עם גילוי התקלה פנתה לב"כ המשיב בבקשה לביטול פסק הדין בהסכמה, אך הוא סירב בתקיפות.

המשיב מתנגד לבקשה, ומכחיש כי נעשתה אליו פניה לביטול פסק הדין בהסכמה, ומכאן שלא ענה בשלילה. המשיב חוזר על כך שכתב התביעה נמסר כדין, טוען כי הטעם למחדל סתמי ומעיד על זלזול בהליך, ולטענת ההגנה מציין כי המבקשת לא צירפה כל אסמכתא לטענה.

המבקש הגישה תגובה לתגובה אך לא התייחסה להעדר אסמכתאות לטענת ההגנה העיקרית בעניין הכיסוי הביטוחי.

נקבע כי כאשר כתב התביעה נמסר כדין, בקשה לביטול פסק הדין בשיקול דעת בית המשפט, מבוססת על שני נימוקים: הטעם למחדל, שהינו בעל משקל נמוך יותר, ונימוקי ההגנה, שמשקלם רב יותר (א. גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שתים עשרה, 2015, עמ' 642, ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז(3) 431, 438 (1983)).

.

לאחר שעיינתי בכתב התביעה, בבקשה ובתגובות, אני מחליטה לבטל את פסק הדין בתנאי שהמבקשת תשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, ללא תלות בתוצאות פסק הדין.

הכלל הינו כי על מחדלים דיוניים ניתן לפצות בהוצאות, בעוד שמניעת זכות הגישה לערכאות, למצער בערכאה הראשונה מהווה עיוות דין, שאין להשלים עמו (ע"א 189/66 ששון נ' קדמה, פ"ד כ(3) 477, 479 (1966)).

טענת ההגנה של הנתבעת ידועה לתובע, אף כי במכתב הדחיה (נספח ת/9 לכתב התביעה) נכתב רק כי הרכב היה מבוטח בביטוח חובה בלבד. ההגנה של העדר כיסוי ביטוחי עקב ביטול הפוליסה ראויה לבירור, וגוברת על אי הנוחות הזמנית של התובע. יש יסוד לידיעת התובע על הטענה גם בהגשת כתב ההגנה בתביעת צד ג' באופן עצמאי.

הגשת הבקשה במועד ואישיותה המשפטית של הנתבעת מעידה כי אין לה תועלת מאי הגשת כתב הגנה במועד, ואין ראיות לזלזול מכוון בהליך.