תא"מ 15859-11-13 ברזילי נ' אמבולנס ערן בע"מ

זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונה מיום 7.5.13 בה היו מעורבים רכב לימוד נהיגה מ.ר. 7520916 בבעלות התובע (להלן: רכב התובע) ורכב אמבולנס מ.ר. 30-493-13 בבעלות הנתבעת (להלן: האמבולנס).

לטענת התובע, במהלך שיעור נהיגה, עת תלמיד שנהג ברכבו חלף על פני האמבולנס, נפתחה דלת האמבולנס ופגעה ברכב התובע. מטעם התובע העידו התלמיד מר אבי כהן והתובע בעצמו.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי רכב התובע נצמד לאמבולנס בעודו עומד עם מנוע דומם בצד הדרך וגרם לתאונה. מטעם הנתבעת העיד מר חשאם עלא, נהג האמבולנס.

מהעדויות שנשמעו מטעם התובע עולה כי במהלך נסיעה של רכב התובע בכביש, עמד האמבולנס בצד הדרך כשדלתותיו סגורות. בעת שרכב התובע חלף במקביל לאמבולנס, נפחה דלתו האחורית של האמבולנס ופגעה ברכב התובע. אמנם התלמיד העיד כי למיטב הבנתו בעת שנפתה הדלת האחורית, נפלה ממנה האלונקה והיא שפגעה ברכב התובע ואילו התובע העיד כי הפגיעה התרחשה כתוצאה מפגיעת הדלת ברכבו. אלא שבין כך ובין כך, האחריות לאירוע אינה רובצת לפתחו של נהג התובע.

נהג האמבולנס העיד כי לא ראה את האירוע שכן ישב ברכב ליד ההגה והיה עסוק עם המוקד. לדבריו, "החובש שהיה איתי ירד להוציא את האלונקה, אני בינתיים כיביתי את המנוע ופתאום שמעתי מבן אדם שאומר הדלת נפתחה וקיבל מכה". עוד העיד נהג האמבולנס כי לאחר שהתברר לו כי התרחשה תאונה, ירד מהרכב "והוא (החובש – ר.א.) אמר שנפתחה הדלת". החובש המעורב לא הובא לעדות.

מכאן שהוכח ברמה הנדרשת כי התאונה ארעה באחריות הנתבעת.

אשר לנזק. עקרון ידוע בדיני הנזיקין הוא עקרון השבת המצב לקדמותו. על המזיק להעמיד את הניזוק, עד כמה שניתן, במצב בו היה נתון אלמלא מעשה העוולה. משכך וברגיל, ניתן להסתפק בחוות דעת שמאי על מנת להוכיח את הנזק שנגרם. אולם, מקום בו הרכב תוקן הראיה הטובה ביותר להוכחת נזקו של התובע הינה קבלה על תשלום ששילם בפועל עבור התיקון. מקום שלא צורפה ראיה מסוג זה, כשל התובע בהוכחת נזקיו (תא"מ (הרצליה) 3860-05-08 מ. פינס בע"מ נ' מגדיש, תא (ת"א) 39329/07 גלי ליסינג בע"מ נ' גולן מיכאלה).

בענייננו, רכב התובע נבדק ע"י שמאי טרם שתוקן וזה העריך את עלות התיקון בסך של 4,387 ₪. עוד קבע כי נגרמה ירידת ערך בשיעור 1.5% בסך 315.25 ₪. נרשם בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה "לבקשת המזמין נערכה חוו"ד לסיכום עלויות התיקון ללא חש' וכפיצוי לפי אומדן נזק". התובע אישר בעדותו כי תיקן את הרכב אולם לא צרף קבלה ואף לא חשבונית. ניתנה לתובע שהות להמציא קבלת תיקון אולם הדבר לא עלה בידו. לשיטתו, תיקן את הרכב בקלקיליה, לרבות "תיקוני פחחות נוספים... הבעיה היחידה היא שאינך יכול לקבל שם חשבונית. התשלומים שם במזומן בלבד, אבל הסכומים נמוכים משמעותית. מזכרוני אני זוכר בבירור ששילמתי 2600 שקלים על התיקון... היה לי נוח בזמנו להוציא סכום מופחת על תיקון הנזק וגם לא יכולתי להמתין עד להכרעת בית המשפט". לא פורט מתי בוצע התיקון בפועל. התביעה הוגשה ביום 10.11.13, כחצי שנה לאחר אירוע התאונה.

במצב דברים בו התובע פונה לביהמ"ש בבקשה לחייב את המזיק בפיצוי בהתאם לקבוע בחוות דעת השמאי, בעוד שבפועל תיקן את הנזקים שנגרמו בתאונה וכן נזקים נוספים שהיו ברכב תמורת הסך של 2,600 ₪ מבלי שצרף קבלה או חשבונית בכלל ועבור תיקון נזקי התאונה בפרט, דין תביעתו בגין רכיב הנזק הישיר להדחות.