תא"מ 15843-03-11 אופרייט ליס בע"מ נ' כהן ואח'

תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה שקרתה ביום 25.2.10 בה היה מעורב רכב הנתבעת 2 שהיה נהוג על ידי הנתבעת 1. 

לפי הנטען בכתב התביעה, בעת שנסעה רכב התובעת ברחוב הרצל בתל אביב הגיח לפתע פתאום רכב הנתבעת 2 שהיה מימין לרכב התובעת ובעודו עושה פניית פרסה לא הבחין ברכב התובעת.

הנתבעת 2 טוענת כי התובעת היתה חייבת לתבוע רק את מי ששכר הרכב מן הנתבעת 2 שכן אין יריבות בינה לבין התובעת; כי אף שהנתבעת 2 ביטחה את הרכב בחברת ביטוח הרי שסכום הנזק נמוך מסכום ההשתתפות העצמית; כי שוכר הרכב לא שילם השתתפות עצמית או דמי ביטוח וכי הנזק הנתבע מופרז שכן התובעת זכאית להנחות בעת תיקון הרכב.

הנתבעת 1 לא התגוננה וביום 18.3.14 ניתן כנגדה פסק דין בהעדר הגנה.

בתיק התקיימו ארבעה דיונים. באף אחד מהם לא העיד מי מהנהגים המעורבים, אף שנהג מטעם התובעת התייצב כמעט לכל הדיונים לרבות זה האחרון ביום 27.2.17.

במעמד הדיון האחרון טען ב"כ הנתבעת 2 כי בהתאם לחוזה ההשכרה הושכר הרכב לאחד בשם אורן סלמן ונקבע בו כי רק הוא רשאי לנהוג ברכב המושכר ואם נהג בו מישהו אחר צריך הדבר להיות בהסכמת הנתבעת 2 (הוצג חוזה ההשכרה). מאחר ונהגה הנתבעת 1 הרי שמדובר בהפרת חוזה ההשכרה. הנתבעת 1 לא מוכרת לנתבעת 2, היא לא מורשית לנהוג לפי חוזה ההשכרה, לא התקבל ממנה כל דיווח על התאונה ולכן גם לא יכולה היתה הנתבעת 2 להתגונן. הנתבעת 2 עשתה מאמת לאתר את הנתבעת 1 אולם הדבר לא צלח בידיה עד למועד הדיון (הוצג דו"ח חברה לאיתורים משפטיים).

ב"כ התובעת התנגד להגשת הסכם ההשכרה וטען כי מדובר בהרחבת חזית ובטענה שלא נזכרה בכתב ההגנה, ובייחוד כאשר מדובר בתביעה משנת 2011. הוא טען כי יש לקבל את התביעה על יסוד ההלכות שנפסקו בדבר חבותן של חברות להשכרת רכב.

כאמור לעיל, ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבעת 1. פסק דין זה לא בוטל מעולם ולא הוגש עליו ערעור ועל כן מדובר בפסק דין חלוט. מקום בו ניתן פסק דין בהעדר הגנה או בהעדר התייצבות הנתבע לדיון, הרי שפסק הדין המקבל את התביעה מגלם, ברגיל, את הקביעה כי נתקבלה גרסת התובע באותו הליך, ומכאן אחריותה של הנתבעת 1 לתאונה כמי שנהגה ברכב.

אשר לטענות הנתבעת 2, הרי שצודק ב"כ התובעת כי מדובר בהרחבת חזית מעבר לכתבי הטענות. לא יכול להיות ספק כי כבר במועד קבלת כתב התביעה לידיה יכולה היתה הנתבעת 2 לברר על נקלה למי הושכר הרכב ולצרף את חוזה ההשכרה לכתב ההגנה מטעמה. כשם שהנתבעת 2 שלפה יש מאין את חוזה ההשכרה והציגה אותו בפני בית המשפט בדיון האחרון, כך יכולה היתה לעשות עם הגשת כתב ההגנה. למצער, יכולה היתה לבקש מבית המשפט רשות לתקן את כתב הגנתה ולטעון לעניין חוזה ההשכרה. משלא עשתה כן, אין להתיר לה לעשות כן במעמד הדיון באופן המפתיע את בעל הדין שכנגד בלא שהיתה לו הזדמנות נאותה להערך לטענה זו. בייחוד אמורים הדברים כאשר מדובר בתיק שנפתח לפני 6 שנים כמעט, והיות לנתבעת 2 כל עיתותיה לפעול כאמור לעיל.