תא"מ 15828-04-16 איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'

תביעה לתשלום עבור נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים בה היה מעורב רכב הנתבע 2 שהיה מבוטח אצל הנתבעת 1.

הצדדים נחלקו בשאלת האחריות בלבד.

אין מחלוקת כי התאונה התרחשה ברחוב העצמאות בחיפה, כך שחזית רכב הנתבעים פגעה באחורי רכב התובעת, אך הצדדים חלוקים בעניין הגורם לכך.

העדויות והראיות

נהג התובעת העיד כי עצר ברמזור אדום, כ-70 עד 80 ס"מ לפני קו העצירה, כדרכו. פתאום הרגיש מכה בחלק האחורי, ומעוצמת המכה עף קדימה למרחק 6-7 מטרים. לדבריו, לאחר התאונה יצא מרכבו ושמע את אשת הנתבע אומרת לנתבע "תגיד לו שהוא נסע לאחור". הנהג שלל את האפשרות לפיה נסע לאחור כשגילה שחצה ברמזור אדום והתנגש ברכב הנתבעים. לפי עדותו, אם היה עובר באדום, היה ממשיך קדימה ולא חוזר לאחור. מטעם התובעת הוגשו תמונות שצילם הנהג (ת/1), והעיד כי צולמו במנח הרכבים מיד לאחר התאונה, מבלי שהוזזו. בתמונות נראה רכב הנתבעים עומד כשחזיתו ממוקמת בדיוק על קו העצירה, בצד הימני של הנתיב השמאלי (הרכב נראה עומד במרכז הכביש). נראית פגיעה משמעותית של מעיכה כשנקודת האימפקט במוקד חזית קדמית שמאלית (אזור הפנס) וגם לוחית הרישוי נפלה ממקומה. בתמונה אחרת שצולמה ממרחק מה, בהמשך הכביש, נראה רכב התובעת עומד בנתיב השמאלי, כ-5 מטרים לפני רכב הנתבעים, ומאחוריו נראה רכב הנתבעים, במיקום המתואר לעיל, על קו העצירה לפני מעבר החציה. הנהג נשאל כיצד ייתכן שרכבו הועף קדימה למרחק רב כפי שטען, והשיב כי כתוצאה מן ההדיפה, הוא איבד את הברקס, ועף קדימה למרחק של 6-7 מטרים. כשנשאל מדוע הפגיעה ברכב הנתבעים במוקד שמאלי, השיב כי ייתכן שהנהג סטה ימינה כדי למנוע את התאונה, כשבנתיב הימני לא היה רכב באותו רגע, וכך התנגש בו, עם צדו השמאלי.

מטעם התובעת הוגשה הודעת נהג (ת/2), בה נמסרה גרסה זהה.

הנתבע 2 העיד כי עצר בתמרור עצור, ולאחר מכן תיקן עצמו והעיד כי עצר ברמזור אדום. לטענתו, רכב התובעת היה לפניו, חצה את הרמזור ושב לאחור, והתנגש בו. לדבריו, אשתו צעקה לו ואז שמע בום. הנתבע אישר כי מרגע התאונה, לא היה יכול להזיז את הרכב שנגרם לו אבדן גמור, ואישר כי מנח הרכבים בתמונות, הוא המיקום בעת התאונה. בחקירה הנגדית עומת הנתבע עם העובדה שבחקירת המשטרה דיווח כי רכבו היה בהאטה, ולא אמר שהיה בעצירה. לכך השיב כי היה בעצירה. כשנשאל מאיזו סיבה היה נהג התובעת צריך לחזור לאחור, השיב כי אינו יודע, אך זה מה שעשה. כשנשאל האם הפגיעה היתה בעוצמה, השיב בחיוב ואישר שנהדף לאחור, אף כי לא מסר כך בהודעתו (נ/2) או במשטרה (נ/3). עוד העיד שלאחר התאונה אמר נהג התובעת "אני רגיל לנסוע ברוורס", והוא היה "בהלם" מאמירה זו. בסיום עדותו נשאל כיצד נעמד רכב התובעת לבסוף, והשיב כי מעוצמת האימפקט, הרכב לא נשאר צמוד לרכבו, אלא עף קדימה, למקום שבו הוא נראה בתמונה.

אשת הנתבע 2 העידה כי עצרו ברמזור אדום, ואילו רכב התובעת המשיך לנסוע, ואז ראתה אותו לפתע חוזר לאחור. לאחר התאונה אמר לה נהג התובעת "אני רגיל שדופקים אותי מאחורה" והיא אמרה לו סליחה, ונבוכה מדבריו. העדה שללה את האפשרות שרכבם פגע ברכב התובעת מאחור, אך העידה שלפני התאונה נהגו במהירות 60-70 קמ"ש, ולדעתה לא נסעו מהר. כשנתבקשה להדגים את אופן נסיעת נהג התובעת, הדגימה את רכבו נוסע לאחור, בנטייה, ומתנגש בצד השמאלי של רכבם. כשנשאלה על עוצמת המכה אמרה "שמעתי בום. מה זה עוצמה? לא נורא, שמעתי בום", וכן טענה כי רכבם נהדף לאחור "בבלימה" בשל המכה.

מטעם הנתבעים הוגשה הודעה על תאונת דרכים במשטרה, בה נרשם מפי הנתבע: "תיאור המקרה: בהאטה ברמזור אדום, לפני מעבר חצייה, רכב מסוג מרצדס לפניי גנב את הרמזור האדום כי הוא חשב שיצליח- עצר את הרכב אל מעבר המעבר (כך במקור) וחזר רוורס, אני בלמתי בחירום ונוצר מגע ביני לבינו. בנוסף, הוגשה הודעת הנתבע במשטרה, בה כתב: "רכב צ"ג בלם בפתאומיות ואני פגעתי בו מאחור, כאשר הוא ניסה לעבור רמזור, וכשלא הספיק חזר רוורס כדי לא לחסום מעבר חצייה".