תא"מ 15764-07-13 דומיקאר בע"מ נ' חמו ואח'

1.תאונת דרכים בעיר נתיבות היא נושא הדיון בתביעה זו, כאשר לטענת הנהג ברכב התובעת פגע בו רכב שהגיע משמאלו והתפרץ לתוך הכביש, ולטענת הנתבע 1, רכב התובעת עקף אותו מימין וניסה לחזור לנתיב הנסיעה, וכך גרם לתאונה.

2.מדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - ולפיכך די בכך שגרסה אחת תהא מסתברת ולו במעט, מהגרסה האחרת. במקרה המונח בפניי מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות, כדי לתמוך באיזו מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו. בהעדר אותו "דבר מה נוסף" שיהיה בו כדי להטות את המאזניים לכיוון זה או אחר, יש להכריע על בסיס נטל ההוכחה בלבד.

3.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ושמעתי את עדויות הנהגים, ראיתי את התמונות שהוצגו ועיינתי בנספחי כתבי הטענות, הגעתי למסקנה כי התובעתהרימה את הנטל המוטל עליה בשים לב לרמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, לשכנע כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע 1 (להלן: הנתבע), וזאת מהנימוקים שיפורטו להן.

ראשית, גרסת הנהג ברכב התובעת (להלן: הנהג) מתיישבת באופן מלא עם מיקום הנזק בצדו השמאלי של רכבו ואופי הנזק של מעיכה משמעותית בדלת הקדמית משמאל.

שנית, גרסת הנתבע אינה סבירה בעיני כלל. לפי גרסה זו עקף אותו הנהג מימין, מאחר שלא יכול היה לעצור במועד לאחר רכב הנתבע, וחזר לנתיב הנסיעה בעוד הנתבע עומד סמוך למעבר החציה, במרחק של כחצי מטר עד מטר (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 5-6). אם כך היתה מתרחשת התאונה, היה צריך הנהג לעלות על המדרכה מימין ולרדת ממנה חזרה לתוך מעבר החציה, הכל בשעה שהולכי רגל עומדים לחצות את הכביש כפי שהסביר הנתבע (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 12-13).

שלישית, הנתבע נמנע מהבאת עד שהיה יכול לזמן, עד אובייקטיבי לתאונה, מי שעמד על המדרכה בכוונה לחצות את הכביש. הלכה היא, כי "ככלל, איהעדתעדרלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו" (ע"א 641/87, קלוגר נ. החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד(1) 239, 245 [1990]), וכי "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר – ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו" (ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ. טלקאר חברה בע"מ מ"ד (4)595, 602 [1990]).

בנסיבות אלה, הימנעות הנתבעים מזימון עד ראיה לתאונה- נזקפת לחובתם.

4.אמנם, גרסת הנהג כפי שהועלתה בבימ"ש אינה זהה באופן מלא למידע הנכלל בטופס ההודעה שהגיש לתובעת, ואולם ניתן להסביר הבדל זה בניסוח חלקי ולא מדוקדק של דו"ח התאונה, בהשוואה לפרטים המלאים שנתבקשו ונמסרו בבימ"ש.

5.אינני זוקפת לחובת התובעת את העובדה שיש טעות בתאריך התאונה הרשום בדו"ח התאונה שהגיש הנהג, כאשר אין מחלוקת כי הנזקים הנראים בתמונות הנזק נ/1, שנגרמו בתאונה נושא התובענה הם אותם נזקים שנראים בתמונות שצילם שמאי התובעת, ת/1.

6.סוף דבר: אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

א. סך של 3,648 ₪ (עלות תיקון וירידת ערך, בצירוף שכר השמאי) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום עריכת חוות הדעת השמאית, 28.1.13.

ב.סך של 1,250 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד.

ג.סך של 372 ₪ בגין אגרת המשפט ששולמה, בתוספת המחצית השנייה של האגרה שהתובעת נדרשת לשלם.

ד.סך של 500 ₪ בגין הוצאות בטלת העד שנפסקו בדיון.

7. התובעת תשלם את המחצית השניה של האגרה, בתוך 7 ימים.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית משפט המחוזי מרכז – לוד.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, י"ד טבת תשע"ה, 05 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.