תא"מ 15740-07-11 דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ נ' דיאמנט ואח'

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1. רכב של התובעת ומשאית הנהוגה על ידי הנתבע 1 היו מעורבים בתאונת דרכים.

המחלוקת בין הצדדים היא האם הנתבע אחראי במידה כלשהי לתאונה, וככל שהוא אחראי – אם מידת אחריותו מקימה לתובעת עילת תביעה, או שמא מדובר באשם תורם בלבד שאין אפשרות לבסס עליה תביעה עצמאית לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו למשאית.

2.בבית המשפט לתעבורה, התנהל הליך כנגד גב' יפעת סיאג, (להלן: סיאג), אשר היתה הנהגת ברכב התובעת בעת קרות התאונה.

במסגרת אותו הליך, הגיעה סיאג לעסקת טיעון במסגרתה הודתה בכניסה לצומת שאינו פנוי ולנהיגה בחוסר זהירות. בנסיבות אלו, אין חולק כי סיאג אחראית להתרחשות התאונה ואולם יש להכריע אם קיימת אחריות גם לנהג המשאית.

3.לטענת התובעת, סיאג הגיעה לקו הצומת ונעצרה, ורק לאחר מכן הגיעה משמאלה המשאית, בלא להבחין בה, ולמרות שסייג צפרה לו, המשיך נהג המשאית לנסוע כשהוא סוטה מעט ימינה מקו נתיבו, ופגע ברכבה.

בנסיבות האלה, סבורה התובעת כי העובדה שנהג המשאית כלל לא הבחין ברכב הפרטי בצומת, מטילה עליו אחריות וכשיעור האחריות – כך שיעור חובתו להשתתף בעלות הנזק שנגרם לרכבה.

4.סיאג טענה בעדותה כי עמדה על קו העצירה בעת שהמשאית כ- 150 מ' משמאלה, מתחילה לעבור את הצומת כשהתחלף הרמזור לירוק. עוד טענה סיאג, כי רצתה להשתלב בכביש החוצה לפניה, והחלה להשתלב לאט בעוד המשאית עומדת ברמזור (עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 27).

5.לטענת הנתבעים, בעת שהמשאית חלפה לפניה, נכנסה סיאג לצומת לא פנוי ופגעה באזור הגלגל הקדמי ימני של המשאית וכך גרמה לה נזק.

.עמדת הנתבעים הינה כי סיאג לבדה היא האחראית היחידה לתאונה ונזקים שנגרמו בגינה. לחילופין, סבורה התובעת כי גם ישנה אחריות כלשהי לנהג המשאית, מדובר באחריות שולית שאינה מצמיחה זכות תביעה כנגדה בשל הנזקים לרכב התובעת: אחריות כזו תהיה בגדר אשם תורם בלבד, שאין לבסס עליה תביעה עצמאית.

6.נהג המשאית – הנתבע 1 (להלן: הנתבע) העיד כי לא הבחין ברכב הבולט לתוך נתיב נסיעתו, כי הוא נוהג ברכב רחב התופס כמעט את כל הנתיב, ולכן היה קרוב לצד הימני של הנתיב, וכי הוא לא מסתכל לצדדים אלא קדימה.

הנתבע סבור כי התאונה ארעה מאחר שסיאג ניסתה להשתלב לפניו בתנועה, בלא שהיה לה מרווח מתאים לעשות כן, וכלשונו: "ניסתה לגנוב" את הפניה.

דיון והכרעה

7. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לדחות את התביעה במלואה, בלא להטיל אחריות כלשהי על הנתבע, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

8.עדותה של סיאג לא היתה מהימנה עלי, בשל אלה:

ראשית, בגרסה הראשונה של סיאג, שמצאה ביטוי בטופס ההודעה שלה לתובעת, נרשם כי התאונה ארעה "בעת פניה ימינה, כאשר הרכב נתן זכות קדימה ועמדה במקום, הגיעה משאית שנצמדה לימין הדרך מעבר לשוליים ונכנסה ברכב בצד שמאל, כאשר הרכב עומד על פס הזכות קדימה...". מאידך, בהתאם לתמונות שצולמו במקום התאונה (ת/1, ת/2), סיאג עצרה את רכבה כאשר הוא בולט משמעותית מעבר לפס העצירה ובתוך נתיב הנסיעה. לפיכך, אינני מקבלת את טענתה של סיאג כי עצרה על פס העצירה, ועמדה שם עד שאירעה התאונה.

שנית, יש שינוי בגרסתה של סיאג: בעדותה בבית המשפט טענה סיאג תחילה (עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 24) כי "עמדתי אחרי הקו ועמדתי להשתלב", קרי, חזרה על טענתה שהיתה במצב עמידה בעת התאונה. מנגד, בהמשך עדותה (עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 32) טענה כי היתה בנסיעה, ולא בעמידה: "נכון, אני התחלתי להשתלב..."

שלישית, סיאג אישרה בעדותה (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 13 ואילך) כי כשהתחילה את הפניה ימינה, המשאית עדיין עמדה ברמזור במרחק של כ-150 מ' ממנה, אז החלה לנסוע, אלא שבטרם הספיקה להתקדם באופן משמעותי, נפגעה מהמשאית. גרסה זו אינה סבירה אף היא, שכן במקרה וסיאג החלה להשתלב בתנועה בכביש החוצה כאשר המשאית במרחק משמעותי ממנה, לא היתה כל מניעה כי סיאג תסיים את ההשתלבות ותמשיך בנסיעה, בטרם תתקרב אליה משאית הנתבע.