תא"מ 15736-01-11 קשר רנטאקר בע"מ נ' קואסמה ואח'

1.לפניי בקשה למתן פסק דין נגד המשיבה בהיעדר הגנה. לטענת המבקשת, ביום 26.10.14 בוצעה מסירת כתב התביעה המתוקן למשיבה בכתובתה אשר בדרך אלשראיט ברמאללה בשטחי הרשות הפלסטינאית. לבקשה צורף אישור מסירה מטעם חברה למתן שירותים משפטיים על גביו מתנוססת חותמת המשיבה. בנוסף צורף לבקשה תצהיר המוסר, מר מאהר עבר אל לטיף מיום 30.10.14 וכן, חשבון עסקה בגין חיוב הוצאות המסירה.

2.בתגובה לבקשה השיב ב"כ המשיבה כי כתב התביעה המתוקן אשר במסגרתו צורפה המשיבה כנתבעת נוספת מעולם לא נמסר למשיבה כדין ומשכך, אין תוקף למסירה הנטענת.

3.בתשובת המבקשת לתגובת המשיבה נטען, כי ב"כ המשיבים הגיש כתב הגנה בשם הנתבע 1 לכתב התביעה המקורי ומכאן כי ידע אודות התביעה ובדיון ישיבה מקדמית שהתקיים ביום 20.7.14 אף הגיעו הצדדים להסכמה לפיה המשיבה תצורף כנתבעת נוספת בתיק. עוד מציינת המבקשת, כי יש בחתימת המשיבה על גבי אישור המסירה כהסכמה שבהתנהגות להמצאת כתב התביעה כדין. בנוסף נטען, כי ב"כ המשיבים מופיעה כב"כ המשיבה בתיק בית המשפט ומשכך, המשיבה יפתה כוחו לייצגה.

4.לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה סבורני כי דין הבקשה להידחות. להלן נימוקיי. הטעם העומד בבסיס תגובת המשיבה הינו כי הדין החל על המצאת כתבי בי דין מישראל לישות משפטית שמענה מצוי בשטחי הרשות הפלסטינית הינו סעיף 3 לצו שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה- שיפוט בעבירות ועזרה משפטית)( שטחי המועצה הפלסטינית- עזרה משפטית בעניינים אזרחיים) התשנ"ט-1999 (להלן:"הצו"). בהתאם להוראת החוק, מסמך שמבקשים להמציאו למי שנמצא בשטחי המועצה הפלסטינית, יימסר לממונה וזה יפעל להמצאתו בשטחי המועצה הפלסטינית. כמו כן, נקבע, כי למסמך כאמור יצורף תרגום לערבית מאושר על ידי עורך דין ישראלי. הואיל ומקום מושבה של המשיבה הינו בעיר ראמאללה הנמצאת בשטח A כמשמעו בהסכם הביניים הישראלי – פלסטיני הרי שסעיף 3 חל במקרה דנן.

בנוסף, ברשימה ארוכה של פסקי דין בערכאות השונות נקבע, כי המצאת כתב התביעה מחוץ לתחום השיפוט אינו רק אופן ביצוע המסירה אלא יש לו ביטוי מהותי אשר משמעותו הטלת מרות של בית המשפט הישראלי על נתבע הנמצא מחוץ לתחום השיפוט. במקרה זה, כללי ההמצאה הרגילים אינם יפים בו ויש צורך לקבלת רשות מבית המשפט בהתאם לתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

5.במקרה דנן המשיבה צורפה כנתבעת נוספת רק בכתב התביעה המתוקן ומשכך, אין כל רלבנטיות לניהול ההליך כלפי בעל הדין הראשון עובר להגשת כתב התביעה המתוקן ויש להתייחס אל המשיבה כישות משפטית נפרדת.

6.טענות המבקשת באשר להסכמה שבהתנהגות בכך שהמשיבה קיבלה את כתב התביעה וחתמה על אישור המסירה והיעדר תום לב בכך שהמשיבה שכרה שירותי עורך דין ישראלי אשר הגיש את התגובה - דינן להידחות לאור התכלית הדואלית העומדת בבסיס הוראת החוק כאמור לעיל. (ראה: ת.א. 15101-07-10, עזבון המנוח ודאד ג'ראר ואח' נגד "אלתקאפל" ברה פלסטינית לביטוח בע"מ ואח' [פורסם בנבו]; ת"א( מחוזי חי') 452/00 מח'ול נ' הבנק הערבי- סניף רמאללה [פורסם בנבו]).

יפים לענייננו דברי כב' השופטת שירלי רנר בער (י-ם) 24159-12-10, פלשתין חברה לביטוח בע"מ נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ;

"... כיוון שמדובר בהמצאה שתכליתה הקניית סמכות לבתי המשפט בישראל לא די בכך שהנתבע יודע אודות התביעה שהוגשה נגדו כבענייננו. במקרים בהם הכירו בתי המשפט בסמכותם לדון בתביעה כנגד נתבע המתגורר בשטחי הרשות על אף שלא הומצאה לו התביעה בהתאם להוראות הצו, ניתן היה לראות בהתנהגות הנתבע משום הסכמה להקניית הסמכות של בתי המשפט בישראל לדון בעניינו (ר' למשל ברע (מחוזי י-ם) 3384/07 הלאומית חברה לביטוח נ. עדלי חמדאן [פורסם בנבו]; בש"א (י-ם) 1421/01 אלדמיסי סלים עבד אלחמיד נ. אברהים מוסא פרעון) [פורסם בנבו]. בענייננו עם קבלת כתב התביעה, פנתה המערערת לעורך דין ישראלי ויפתה כוחו אך לשם הגשת בקשה כי כתב התביעה יומצא לה בהתאם להוראות הצו. בנסיבות אלו אין לאמר כי יש לראות בהתנהגותה משום הסכמה לסמכו בפסיקת בתי