תא"מ 15703-01-15 מכללת א-שורוק בע"מ נ' שיבלי

כנגד הנתבע הוגש לביצוע שיק על סך של 8,000 ₪, ז.פ. 28.2.2011 המשוך מחשבונה של מעבידתו חברת סוללי התבור בע"מ (להלן: "המעסיקה"), השיק ניתן לפקודת התובעת כאשר על פי הנטען הנתבע חתם כערב על גב השטר לצד שמו ומספר זהותו. במסגרת התנגדות טען הנתבע כי בין המעסיקה לבין התובעת סוכם כי הנתבע ילמד אצל התובעת קורס מנהל עבודה והמעסיקה תשא בעלות הקורס, השיק ניתן לתובעת על ידי המעסיקה ולנתבע לא הייתה כל זיקה אליו. כשסיים הנתבע את לימודיו נאמר לו על ידי התובעת כי אינו זכאי לקבל את תעודת הגמר עקב חוב שכר לימוד ולכן הוא נטל הלוואה מהבנק ושילם לתובעת סך של 10,000 ₪ וזו מסרה לו תעודת הגמר.

ההתנגדות והבקשה להארכת מועד התקבלו בהעדר הופעת הנתבעת לדיון שנקבע לבירורן (ראה דיון מיום 5.3.2015) והתיק נקבע לשמיעת העדויות. מטעם התובעת העיד מנהלה ומטעם הנתבע העיד הוא בעצמו וכן רעייתו שעל פי הטענה נכחה עמו בעת ביצוע התשלום במשרדי התובעת ובהזדמנות אחרת הקליטה שיחה שהתנהלה בינה לבין הפקיד מטעם התובעת המאשר קבלת הכספים.

מעדותו של מנהל התובעת עולה כי אינו מתעסק בענייני הכספים, לא קלט את הנתבע באופן אישי ללימודים, לא ראה את הנתבע חותם על גבי השטר כערב ולא היה מעורב בעניין התשלום לקורס וכי מי שמתעסקת בענייני התלמידים הינה עובדת בשם סבאח שוואהנה שלא נקראה להעיד בשל תביעה שהתובעת מנהלת נגד עובדיה עקב זיוף תעודות ומסמכים. הוא העיד כי הנתבע הופנה לתובעת על ידי המעסיקה. ועל אף טענתו בסעיף 8 לתצהיר כי הנתבע הוא זה שמסר את השיק לתובעת וחתם על גבו כערב באופן אישי וכאחראי לפרעונו מסר בפני כי אינו יכול לאשר או להכחיש את הטענה כי הנתבע אינו חתום על גב השיק. כן העיד כי הוא אישית לא הבטיח לנתבע שהשיק יוחזר לידיו או לידי המעסיקה. מנהל התובעת אישר בפני את חתימתו על התעודה המקורית שהנתבע קיבל כנטען לאחר סיום הקורס והסדרת התשלום, אך ציין כי החתימה שלו על התעודה אינה מהווה אישור לכך שניתן למסור אותה לתלמיד ואינה מעידה על כך שהתלמיד שילם את חובו לנתבעת. מנהל התובעת ציין כי התעודה שקיבל הנתבע אינה חלק מהתעודות לגביהם מתנהל ההליך המשפטי מאחר והן מזויפות (עמ' 6 לפרט' בש' 27) כן אישר כי דרש מהנתבע כתנאי לביטול ההליכים נגדו להציג בפניו אסמכתה על ביצוע התשלום או שיביא את הפקיד לידיו שילם את הכספים כנטען, בשם עווד עווד, בפניו לאישור הדברים.

הנתבע העיד בפני כי המעסיקה הפנתה אותו לתובעת כדי שילמד אצלה על חשבונה. את השיק לא ראה ולא מסר אותו לתובעת, אלא המעסיקה מסרה השיק ישירות לתובעת. כן העיד כי לאחר שפנה לתובעת וביקש לקבל את תעודת הגמר נמסר לו כי המעסיקה לא שילמה עלות הקורס אז נטל הנתבע הלוואה מהבנק על סך של 20,000 ₪, מתוכם שילם 10,000 לתובעת ונמסרה לו קבלה על כך אך הוא לא שמר אותה. תעודת הגמר נמסרה לו כשבועיים לאחר מכן. הנתבע הכחיש כי חתם כערב על גבי השיק.

אשתו של הנתבע העידה כי היא נכחה עמו בעת שהנתבע שילם את עלות הקורס לפקיד בשם עווד וכי הם קיבלו קבלה במעמד התשלום אך לא שמרו אותה. כן ציינה כי את התעודה הנתבע קיבל כשבועיים לאחר מכן וכי הפקיד עווד התקשר אליהם הביתה ואישר בפניה את ביצוע התשלום. את השיחה ביניהם היא הקליטה לאור דרישת מנהל התובעת כי יביאו לו אסמכתה על ביצוע התשלום לצורך ביטול ההליכים נגד הנתבע.

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים ועיינתי בחומר המצוי בתיק אני מחליטה כדלקמן:

תביעתה השטרית של התובעת נגד הנתבע מבוססת על חתימתו כנטען על ידי כערב על גבי השטר. הנתבע הכחיש טענה זו והעיד כי לא חתם על גבי השטר ולא ערב לו. אין לצד רישום שמו של הנתבע על גבי השטר כל אזכור לכך כי הוא חתום כערב על השטר. סעיף 57(ב) לפקודת השטרות [נוסח חדש קובע כי:

"ערבות לשטר יכול שתיכתב על גוף השטר או שתינתן במסמך נפרד, והיא נוצרת על ידי הביטוי bon pour aval או ביטוי אחר שווה לו, שיש אחריהם חתימה...". נפסק כי משמכחיש הנתבע כערב שחתימתו היתה מלווה בכוונה לערוב, על התובע נטל הראיה באשר לגמירת דעתו של הנתבע לערוב לתשלום סכום השטר. וכאשר נתבע טוען "לא חתמתי" רובץ נטל הראיה על התובע, (ע"א 232/77‏ ‏ יעקב רוזנברג נ' עמנואל אברהמוף, פורסם בנבו). במקרה זה הכחיש הנתבע הן את כוונתו לערוב לשיק והן את חתימתו על גביו והתובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי הנתבע חתם על השטר וכי התכוון לערוב לתשלום סכומו. העד מטעם התובעת העיד בפני כי לא קיבל את השטר מהנתבע ולא ראה אותו חותם עליו כערב. הנתבע העיד כי לא מסר את השטר לתובעת ולא חתם עליו ועדותו בעניין זה נמצאה מהימנה. התובעת לא הזמינה הפקיד/הפקידה שקיבלו את השטר מהמעסיקה ושראו הנתבע חותם כערב על גביו למתן עדות. הכלל הוא כי הימנעות מלהביא ראיה רלוונטית מובילה למסקנה, שאילו הובאה היא הייתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה (ע"א 27/91‏ קבלו‎ ‎נ' ק' שמעון, עבודות מתכת בע"מ ואח'‏, פורסם בנבו). מכאן המסקנה כי לא מתקיימים התנאים המפורטים בסעיף 57(ב) לפקודת השטרות לשם יצירת חבות שטרית של הנתבע בשיק מכוח ערבותו השטרית הנטענת.

יש במסקנה זו כדי להביא לדחיית התביעה השטרית נגד הנתבע. למעלה מן הדרוש אוסיף ואתייחס לטענת הפרעון שהועלתה על ידי הנתבע. הנתבע העיד כי לאורך כל הקורס סבר כי המעסיק הסדיר את נושא התשלום לקורס וכי רק בסיומו נודע לו כי קיים חוב בגין שכר הלימוד. הוא העיד כי נטל הלוואה מהבנק לשם תשלום שכר הלימוד ועל כך ניתן ללמוד מתדפיס התנועות בחשבון הנתבע ורעייתו בבנק הפועלים ולפיו ביום 4.3.2013 משך סך של 20,000 ₪ מהחשבון ולמחרת ביום 5.3.2013 נטל הלוואה מהבנק על אותו סכום (נ/2). גרסה זו של הנתבע נתמכת בעדותה של רעייתו שהינה שותפה בחשבון ואף נכחה עמו בעת התשלום. זאת ועוד, מנהל התובעת העיד כי התעודה שנמסרה לנתבע הינה תעודה מקורית החתומה בחתימת ידו ואינה מבין התעודות המזויפות לגביהם מתנהל הליך משפטי. עדותו של מנהל התובעת שאין במסירת התעודה לנתבע כדי להעיד כי מילא אחר כל התחייבויותיו כלפי התובעת אינה מתיישבת עם העובדה שהנתבע לא קיבל את התעודה מייד לאחר סיום הקורס אלא שהעניין התעכב עקב קיומו של חוב שכר לימוד. נוהל סריקת התעודה במערכת הממוחשבת לא הוצג בפני ותקנון התובעת ביחס למועד והתנאים למסירת תעודות הגמר לא הוצג לביהמ"ש. לציין כי מנהל התובעת העיד בעצמו כי קיימים אי סדרים מהותיים בפעילותם של הפקידים של התובעת בגינם פנה להליך משפטי נגדם ולכן לא ניתן לסמוך על הרישומים הנמצאים במחשבי התובעת לאחר שמנהלה עצמו הטיל דופי בעבודת הפקידים שעבדו אצל התובעת במועד הרלוונטיים לנושא המחלוקת. מנהל התובעת ציין בתצהיר כי מסירת התעודה מתבצעת, בין היתר לאחר הסדרת תשלום עלות הקורס (סעיף 12 לתצהיר) ויש במסירת התעודה לנתבע כדי להעיד כי הסדיר את חוב שכר הלימוד לתובעת בטרם קבלתה. בנסיבות אלה ואף מבלי להביא בחשבון את הדברים שנאמרו בשיחה המוקלטת בין רעייתו של הנתבע לבין פקיד התובעת מר עוואד עוואד לידיו שולמו הכספים, (לציין שהנ"ל לא התייצב למתן עדות על אף שנתבקש לעשות כן) הגעתי למסקנה כי גרסתו של הנתבע בעניין תשלום שכר הלימוד הינה גרסה אמינה מהימנה הנתמכת בראיות ואני מעדיפה אותה על גרסת מנהל התובעת אשר העיד על עצמו כי אינו מתעסק בענייני תלמידים וגבית כספים.