תא"מ 15598-04-13 מיקוד ישראל אבטחה שרותים וכח אדם בע"מ ואח' נ' רנעד טק בע"מ ואח'

לפניי תביעה ותביעה שכנגד, שנתבררו בסדר דין מהיר, הנסבות על תוכנת מחשב שהנתבעת (הנתבעת שכנגד) הייתה אמורה לספק לתובעת (הנתבעת שכנגד). התובעת גורסת בתמצית כי הנתבעת לא ביצעה מלאכתה כיאות ובעטיה לא הושלמה התקנת התוכנה, ועל כן דורשת החזר הכספים ששילמה והוצאות. הנתבעת גורסת בתמצית כי עשתה מלאכתה נאמנה, כי הספקת התוכנה לא הושלמה רק כיוון שהתובעת לא ידעה מה דרוש לה מן התוכנה, ועל כן דורשת דווקא הנתבעת את יתרת התשלום המוסכם. התביעה הוגשה, בלא כל הסבר, שנים ארוכות לאחר שהצדדים ניתקו יחסיהם ואיש לא דרש מרעהו דבר, וכמו מאליה הוגשה התביעה שכנגד. לאיש מן הצדדים אין את התוכנה או כל יכולת לבאר או לבדוק מה משובחת או שמא פגומה היא. מצד התובעת, מי שעסקו בקליטת התוכנה – לא הגישו תצהירים, ומי שהגיש מטעמה תצהיר ידיעותיו מעטות והמסמכים שבידו מעטים עוד יותר. אשר לנתבעת, היא מודה כי אין באפשרותה לשחזר תכתובות או לאתר עדים היכולים ללמד על שהתרחש לפני שנים, הודאה שלא מנעה ממנה להגיש את התביעה שכנגד. אם לא די בכל אלה, בחרו הצדדים לוותר על חקירות נגדיות והגיעו ביניהם להסכמה מושכלת שלפיה פסק הדין יינתן על יסוד הכתובים בלבד. הדרך מכאן לתוצאה המתחייבת קצרה: איש לא הרים את נטל הראיה, והתביעה כמו גם התביעה שכנגד תידחינה שתיהן. זהו לוז פסק הדין, ואפרט אך קמעה.

1.התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: מיקוד) עוסקת לדבריה בהספקת שירותי אבטחה, שמירה, נקיון ועוד, ומעסיקה אלפי עובדים, יחד עם חברות נוספות הקשורות בה. היא נזקקה לתוכנת מחשב המותאמת לצרכיה, שתסייע לה במעקב אחר שעות העבודה של עובדיה הרבים. על כן פנתה בשנת 2008 לנתבעת והתובעת שכנגד (להלן: רנעד), שהנתבע 2 (להלן: מר ברי) הוא מנהלה. רנעד היא המפתחת של תוכנה בשם "איסופית 2003", שעניינה במעקב שעות עבודה, ובה התעניינה התובעת. חרף הבדלי דגשים בין הצדדים, ניתן להבין מן ההסכם שבין הצדדים כי כוונתם הייתה שרנעד תספק למיקוד תוכנה שבסיסה הוא "מוצר מדף" (קרי, מוצר קיים ואחיד, שניתן למוכרו כמות שהוא), אשר יבוצעו בו התאמות ופיתוחים בידי רנעד, לפי צרכיה של מיקוד (נספח ב' לתצהיר התובעת, הבא בעקבות רשימת הדרישות של התובעת, נספח א' לתצהירה). התמורה המוסכמת (בגין מוצר היסוד ופיתוחים שנקבעו מראש, גם יחד) עמדה על 7,000 דולר בתוספת מע"מ, תוך שפיתוחים נוספים, הוסכם, יתומחרו בנפרד. לטענת רנעד, שעליה לא היה למעשה חולק, את החיוב הדולרי יש לתרגם לפי שער החליפין והמע"מ במועד הרלבנטי כדי 32,480 ₪, וכן הוסכם על פיתוחים נוספים בסכום (כולל מע"מ) של 10,440 ₪, כך שרנעד אמורה הייתה לקבל כנגד קיום התחייבויותיה 42,920 ₪. אין חולק גם כי מיקוד שילמה לרנעד תשלום חלקי, של 23,100 ₪, ולא יספה.

2.בתביעה שהגישה בשנת 2013 טוענת מיקוד, בתמצית: התוכנה אמורה הייתה להיות מסופקת במרץ 2008, ורנעד לא הצליחה לעשות כן חרף דרישות חוזרות של מיקוד. את טענתה תמכה בתצהיריו (הן כתצהיר אימות והן כתצהיר עדות ראשית נפרד) של מנהלה מר אמיר אלישר, שהוא שעמד בקשר עם רנעד בעת כריתת ההסכם, ולתצהירו צורפו מספר הודעות דוא"ל מן החודשים יוני-אוגוסט 2008 הדוחקות ברנעד להשלים את ההתקנה. אלישר אישר כי מחודש אוגוסט 2008 ואילך עבר הטיפול לידיו של אחיו, מר דודו אלישר. לטענת התובעת, השקיעה שעות רבות והוציאה הוצאות ניכרות בקשר עם התוכנה, שהספקתה לא הושלמה, ובהתאמות והיערכות משלא עמדה רנעד בהתחייבותה. על הרקע האמור תבעה מיקוד החזר של הסכום של 23,100 ₪ ששילמה (בתוספת הפרשי הצמדה וריבית) והשלימה את הסכום כדי 75,000 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לה, כגבולו של הדיון בסדר דין מהיר.

3.טוענת רנעד (ועמה מר ברי), בתמצית: יש לתמוה על הגשת תביעה כחמש שנים לאחר סיום היחסים שבין הצדדים. רנעד טוענת כי עשתה מלאכתה על הצד הטוב ביותר. מיקוד היא שלא ידעה לאפיין את המערכת כנדרש. לראיה מציגה היא חמישה מכתבים מן התקופה יוני-אוקטובר 2009, שבהם היא ממתינה לאפיון ולאישורים מצד מיקוד. על רקע האמור סבורה רנעד כי לא רק שיש לדחות את התביעה, אלא לזכותה, בתביעה שכנגד, ביתרת התשלום המוסכם, שבצירוף הפרשי הצמדה וריבית מגיע כדי 23,779 ₪.

4.בישיבה המקדמית שנתקיימה הוצעו הצעות שונות לייתור המחלוקת. כן הבהרתי כי בהיעדר הסכמות, אשקול מינוי מומחה על מנת שיבדוק את התוכנה, ויסייע לבית המשפט באיתור האחראי לאי-השלמת הספקתה של התוכנה המותאמת למיקוד. הסכמות לא הושגו. מומחה, הבהירו הצדדים – אין למנות, שכן לאיש מהצדדים אין את התוכנה, כך שאין מה לבדוק. הצדדים ביקשו רק להשלים את תצהיריהם ולאחר מכן עתרו לקיום ישיבה נוספת על יסוד התצהירים, וזו נתקיימה ביום 11.6.14. בגדרה הצעתי לצדדים להשלים את המחלוקת בדרכי פשרה, אך הצדדים דחו את ההצעה ובמשותף עתרו לכך שיינתן פסק דין, מנומק, על יסוד הראיות וסיכומים משלימים בכתב שיגישו, ותוך ויתור על חקירות נגדיות. הם הבהירו כי ברורה להם המשמעות של מתן פסק הדין במתכונת האמורה, בפרט מבחינת נטלי ההוכחה. לאחר האמור הגישו הצדדים סיכומיהם, שנאספו עתה, תוך שכל צד נאחז בראיות הבודדות שברשותו על מנת להטיל את האשם באי-השלמת התוכנה על הצד שכנגד.

5.דין התביעה והתביעה שכנגד – להידחות, כאמור. אנמק בקצרה, כמצוות המחוקק לעניין תובענות שעניינן סדר דין מהיר, תוך שאתייחס לעיקרי הטענות והראיות בלבד, שכן באחרות אין כדי לשנות מן התוצאה הברורה המתחייבת.

6.אף שהתיישנות אין, הרי שעצם השיהוי העצום בהגשת התביעות הוא אינדיקציה ראשונית ורבת עוצמה לאי-אמונו של מי מן הצדדים בחבותו של הצד שכנגד כלפיו. מיקוד יזמה את ההליך. הסבר להשתהות בת ארבע או חמש השנים בהגשת התביעה לא הוצג בתביעה, והסבר שניתן על-פה באולם (כי העניין "לא טופל" במיקוד) היה רחוק מלהניח את הדעת. התנהגותה, בזמן אמת ובשנים שחלפו, לא הייתה של מי שסבורה כי הצד שכנגד חייב לו כספים כלשהם. במכתבים המעטים שצורפו לכתב התביעה ולתצהירו של מר אלישר, מן השנים הרלבנטיות, ניתן לזהות מעת לעת האצה ברנעד להשלים את המלאכה, אולם לא הודעה על סיום התקשרות, ודאי לא דרישה כספית כלשהי. מה הוליד את התביעה בחלוף כארבע או חמש שנים לא נדע, אולם קשה להבין מה טעם ראתה מיקוד להגישה לאחר כל השנים (רנעד מעלה תיאוריות בעניין, שלא ניתן או צריך להכריע בהן).

7.מן העבר האחר, התביעה שכנגד היא תגובת נגד ברורה לתביעה. אותו שיהוי שרנעד טוענת לו דבק כמובן גם בתביעתה שלה. ויודגש: אין עסקינן במצב שבו בעל דין סבור בזמן אמת שרעהו חב לו כספים, אך מחליט להמנע מהתדיינות משפטית ורק כאשר הצד שכנגד יוזם הליך, מחליט הוא להגיש תביעה משלו. רנעד מעולם לא באה בדרישות כספיות למיקוד, עד לרגע הגשת התביעה נגדה.

8.ולגוף הדברים: בהיעדר חקירות נגדיות, הרי שממילא אין כל אפשרות לקבל אילו מן התביעות. התביעות אינן נסמכות כמעט על מסמכים, ודאי לא על התוכנה. עיקר הראיות שהוצגו: תצהירי מנהליהן של שתי החברות, המלינים כל אחד על היעדר מקצועיות של הצד שכנגד, הא ותו לא. במצב דברים זה, כאשר בית המשפט עומד מול שתי גרסאות עובדתיות (לאקוניות במיוחד), לא ניתן לקבוע כי האחת עדיפה על רעותה או כי מצהיר אחד מהימן מן האחר. אף שהדעת נותנת שהאשם (או עיקר האשם) אמור לרוב לרבוץ לפתחו של אחד הצדדים, הרי שאין אפשרות לקבוע את זהותו: כאשר עסקינן בתביעת מיקוד, הרי שלא ניתן לקבוע כי גרסתה, שלפיה רנעד היא שכשלה בהתאמת התוכנה לצרכי מיקוד, עדיפה – ודין התביעה להידחות. מן העבר האחר, כאשר עסקינן בתביעה שכנגד של רנעד, הרי שלא ניתן לקבוע כי גרסתה שלה, שלפיה מיקוד היא שלא ידעה לאפיין את התוכנה לצרכיה שלה, עדיפה – ודין התביעה שכנגד להידחות אף היא.

9.להפסת הדעת, אעיר כי הראיות הדלות שהוצגו ממילא אינן יכולות להביא לתוצאה אחרת, זולת דחיית שתי התביעות.