טבת ואח' נ' רכאב ואח'

לפני תביעה בסדר דין מהיר העוסקת בנזקי רכוש עקיפים שאירעו לרכב התובעים בתאונת דרכים.

1. העובדות בתיק זה מוסכמות. רכב התובעים חנה בציד הדרך ברחוב ביכורים בחיפה במקום מותר לחניה. אופנוע שהיה נהוג על ידי התנגש ברכב שהיה נהוג על ידי . בעקבות התנגשות זו ניזוק רכב התובעים.

    

   התאונה הייתה נושא להתדיינות בהליך אחר בו מבטחת רכב התובעים בביטוח מקיף תבעה את הנתבעים כאן בתביעת שיבוב. לאחר שניתן פסק דין בתביעה זו הוגש ערעור לבתי משפט המחוזי ותוצאת ההליך הסופית הייתה שהוטלה אחריות על שני הנתבעים כאשר שיעור אחריותו של נתבעת מס' 1 הייתה 20% ואילו על נתבע מס' 2 הוטלה אחריות בשיעור 80%.

    

2. נתבעת מס' 2 לא התגונן בפני התובענה וניתן כנגדו פסק דיו בהעדר הגנה כאשר פסק הדין ניתן בחלקו היחסי בלבד של נתבעת מס' 2 בהתאם לשיעור האחריות שהוטל עליו בפסק הדין בבית משפט השלום (60%). נתבע מס' 2 התגונן וטען כי חלקו היחסי בהתאם לפסיקת בית משפט המחוזי היא בשיעור 20%.

    

    

   בדיון שקיימתי ביום 31.3.2016 הסכימו הצדדים להגיש טיעון בנושא משמעות חלוקת האחריות הנזיקית בין הנתבעים והשלכתה על תביעת התובעים. בנושא הנזק הסכימו הצדדים לטעון על דרך הפשרה.

    

3. לאחר ששקלתי את הטענות אכן המצב המשפטי הוא שהנתבעים חייבים ביחד ולחוד כלפי התובעים כאשר משמעות חלוקה נזיקית של האחריות היא אך ורק ביחסים בין הנתבעים לבין עצמם. הכללים בעניין זה די ברורים. מעוולים במשותף חייבים ביחד ולחוד לנזקי הניזוק בין אם הנזק ניתן לחלוקה ובין אם לאו. חייבים בנפרד שגרמו לנזק שלא ניתן לחלוקה אחראים אף הם ביחד ולחוד לנזקי הניזוק. חייבים בנפרד שגרמו לנזק שניתן לחלוקה כל אחד אחראי לנזק שהוא גרם (ראו: ע"א15/88 מלך נ' קורנהויזר, פ"ד מד(2) 89; ע"א 8279/02 גולן נ' עזבון המנוח ד"ר אלברט ז"ל [פורסם בנבו]).