תא"מ 15531-01-15 ש. שלמה רכב בע"מ נ' צביליחובסקי ואח'

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר שעילתה הפרשים שלא שולמו בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 31.03.2012, בין כלי רכב מ"ר 85-633-73 בבעלותה של התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 63-223-51 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע ומבוטח מפני תביעות צד ג' אצל הנתבעת (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

למעשה, מדובר בתאונה שהיא חלק מ"תאונת שרשרת" שבה רכב התובעת היה הרכב השני, מבין שלושה רכבים המעורבים בתאונת השרשרת, כאשר הרכב הראשון אינו צד לתובענה (להלן: "הרכב הראשון"), ורכב הנתבעים היה הרכב השלישי.

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה ובקשר להפרש הנזק שלא שולם על ידי הנתבעת.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, העידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה ועד נוסף מטעם התובעת שישב ברכב התובעת בעת התאונה לצד נהגת רכב התובעת.

4.בתום הישיבה, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

5.1.נהגת רכב התובעת ובן זוגה, שהיה עמה ברכב בעת התאונה, העידו כי רכב התובעת נסע על הנתיב הימני מבין שני נתיבי נסיעה לאותו כיוון, מאחורי רכב אחר, כאשר בשלב כלשהו הרכב שנסע לפניהם סטה באחת שמאלה, ולאחר שסטה הבחינו ברכב תקול עומד וחוסם את נתיב הנסיעה, הוא הרכב הראשון, ולכן נהגת רכב התובעת מיד האטה את מהירות נסיעת וניסתה להשתלב לנתיב השמאלי ואז הגיח רכב הנתבעים מאחור ופגע בו בעוצמה מאחור, הדף אותו לעבר הרכב הראשון, גרם לרכב התובעת להסתחרר שכתוצאה מסחרור זה פגע גם במעקה הבטיחות.

לעומת זאת, נהג רכב הנתבעים העיד כי רכבו אמנם פגע ברכב התובעת מאחור, אולם הוא לא הדף אותו, אלא רכב התובעת פגע ברכב הראשון קודם לפגיעה של רכב הנתבעים ברכב התובעת. בהתאם לזאת, הנתבעים הכירו באחריותם למוקד האחורי ברכב התובעת, ושללו אחריותם לנזק לחזית רכב התובעת.