תא"מ 15353-08-14 כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' דהוקי ואח'

 1.לפניי תביעה כספית ע"ס 38,253 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 01.10.2013, בין כלי רכב, מ"ר 30-735-78 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 29-181-63 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

אציין כי בתיק הוגש כתב תביעה שכנגד, אלא שאין מקום להידרש אליו מאחר והוא הוגש 4 ימים לפני הדיון בו נשמעו העדים, כאשר יש להגישו עם כתב ההגנה, ואף מבלי לעתור לקבלת רשות בית המשפט לכך.

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה.

3.נערך לפניי דיון שבו הוצגו ראיות הצדדים, העידו הנהגים המעורבים בתאונה ועדת ראייה מטעם התובעת שהייתה ברכב התובעת בעת קרות התאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה ביותר לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב הנתבעים, שהתיישבה עם היגיון קרות התאונה ושעדותו הייתה מהימנה ביותר עליי, על פני גרסתו של נהג רכב התובעת ושל העדה הנוספת מטעם התובעת, שהייתה מהוססת מאוד ואשר הותירה בי רושם בלתי מהימן.

שוכנעתי כי התאונה ארעה בנסיבות שרכב התובעת הגיח במהירות מופרזת כשהוא פונה שמאלה בצומת כאשר רכב הנתבעים נוסע על הנתיב השמאלי שלצדו, דבר שגרם לו לאבד שליטה ברכב.

חיזוק נוסף למסקנתי זו אני מוצא בעצם אמירתו של נהג רכב התובעת לשוטר שהגיע לזירת התאונה מיד לאחריה, לפיה הייתה בעיית בלמים ברכבו, שהם לא עבדו כלשונו (עמ' 3, שורות 24-23 לפרוטוקול), דבר העולה בקנה אחד עם טופס ההודעה שמילא נהג רכב הנתבעים (נ/1) בו הוא ציין את טענתו של נהג רכב התובעת בדבר בעיית הבלמים. ניסיונו המאוחר של נהג רכב התובעת להציג את אמירתו בפני השוטר כתוצאה של התרגשות (עמ' 3, שורות 25-24 לפרוטוקול), אינו אלא ניסיון התנערות והרחקת עצמו מהאחריות לתאונה, במיוחד כאשר אין לתובעת כל אסמכתא להראות כי בפועל לא הייתה כל בעיית בלמים ברכב התובעת (עמ' 3, שורה 25 ועד עמ' 4, שורה 2 לפרוטוקול).