אבו סנינה נ' מיקוד אבטחה ירושלים בע"מ

1.עיכוב בכניסה לתחנה המרכזית בירושלים הגיע לפתחו של בית המשפט בתביעה כספית בסך של 70,000 ₪ לפי חוק איסור הפליה במוצרים, ובעילה של הפרת חוק חקוקה לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

טענות הצדדים:

2.התובע עובד בחברת טלדור (להלן – "החברה") במתחם התחנה המרכזית בירושלים (להלן – "המתחם"). לטענתו, בהגיעו לפתח המתחם ביום 24/04/15 (להלן- "האירוע") , סורבה כניסתו ע"י מי מעובדי הנתבעת, אנשי אבטחה המוצבים בכניסה למתחם (להלן – "המאבטחים"). מניעת הכניסה באה בשל היותו ממוצא ערבי אף שהוא החזיק בידיו לפי גרסתו אישור על היותו עובד ציבור, בהיותו עובד בחברה הפועלת בשירות משרד התחבורה (נספח א' לכתב התביעה, להלן-"התעודה") ומבלי שניתן לו הסבר לסירוב לבצע בדיקה ולהתיר את כניסתו למתחם.

בקשתו לקבל הסבר לסירוב לבדיקתו, נענתה באזעקת 3 מאבטחים נוספים למקום, מה שביזה אותו בעיני עוברים ושבים שמי מהם אף תיעד את האירוע. בסופו של דבר התאפשרה כניסתו למתחם בזכות התערבות שוטר שהוזעק למקום.

3.טוען התובע כי התנהלות המאבטחים באירוע הנדון, היה משום הפליה וגזענות ולפיכך, יש לחייב את הנתבעת בפיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 70,000 ₪ בהתאם לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א – 2000 (להלן – "חוק איסור הפליה") ובגין הפרת חובה חקוקה בהפרה של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

4.הנתבעת הכחישה כי המאבטחים או מי מעובדיה האחראים על האבטחה של המתחם ההומה אדם, פעל בניגוד לחוק ונהג בהפליה בנוגע לתובע באירוע או באירועים אחרים ככל שמשתמע מכתב התביעה כי היו כאלו.

5. עיכוב אדם על ידי מאבטח בכניסה למתחם, אינו בגדר הפליה. התובע, הגיע לנקודת הבידוק בכניסה למתחם כשהוא לבוש מעיל שחור ונושא עליו תיק ובעוד הוא משוחח בפלאפון. כל שהתבקש התובע, לסור הצידה מעמדת הבידוק עד לסיום השיחה בפלאפון ולא לעמוד במרכז רחבת הכניסה למתחם. בהתעלמו מאותן דרישות , תוך שהוא מפריע בכך לעבודת המאבטחים , אכן נאמר לו כי הוא אינו מורשה להיכנס למתחם.

בסיום שיחת הפלאפון , התעמת התובע עם המאבטחים וטען כי בדיקתו נעשתה בגלל מוצאו הערבי ואף כינה אותם בכינויי גנאי תוך הרמת קול. ההתקהלות סביב התובע באחריותו שכן היא נוצרה נוכח התנהגותו. לפיכך, הוזמנה משטרה בעוד התובע מתבקש להמתין בצד הכניסה למתחם. בהגיע המשטרה, הורה השוטר לתובע עליו לציית למאבטחים. לאחר שעבר בדיקה ביטחונית, הורשה התובע להיכנס למתחם.

6.הנתבעת הכחישה כי התובע הציג את התעודה בפני המאבטחים ונטען כי זו הוצגה לראשונה כצרופה לכתב התביעה. מה עוד, שאין בתעודה כדי ללמד על היות התובע עובד במתחם. הנתבעת הוסיפה וטענה כי עסקינן בבדיקה שגרתית ולא בבידוק קפדני ומפלה, כגרסת התובע. התיעוד שהציג התובע שנעשה לכאורה ע"י עובר אורח, ובעריכה באופן מגמתי, מלמד דווקא על הפרעה של התובע לסדר הציבורי ויצירת פרובוקציה כלפי המאבטחים. מאבטחים, שמלאו את תפקידם חובתם המקצועית להבטיח את בטחון הבאים למתחם. מנגד, התובע לא שיתף פעולה בבידוק והפריע לכניסה של אחרים למתחם כפי שעולה בין היתר מהתיעוד של התובע. מלא נענה לבקשותיהם, הוזמנה משטרה שהורתה לו לציית להוראותיהם והתאפשרה כניסתו לאחר הבידוק.

7. הנתבעת הכחישה כי נגרם נזק כלשהו לתובע. עסקינן בתחושה סובייקטיבית של התובע הנעדרת בסיס כלשהו מבחינת האדם הסביר. התובע מבקש להתעשר על חשבונה בקבלת פיצוי ובסכום מופרז. כך עולה בין היתר מדרישתו לפיצוי בסך של 70,000 ₪ הגבוה מהפיצוי הקבוע בחוק , ללא הוכחת נזק, בסך של 50,000 ₪. אין לתובע להלין אלא על עצמו נוכח התנהלותו והתנהגותו באירוע. גם לפיכך, דין תביעתו להידחות.

דיון והכרעה: