תא"מ 15137-06-16 תמיר נ' מפלגת העבודה

האם מסרים פוליטיים של חבר כנסת, הקוראים בין היתר להתפקדות לשורות המפלגה בה הוא חבר, הם בגדר "דבר פרסומת" אסור ("ספאם") שהמחוקק ביקש לאוסרו? זו השאלה שבלב המחלוקת כאן, והתשובה הברורה: לא.

רקע

1.התובע, עורך דין במקצועו, מלין על שבע הודעות שנשלחו אליו כנגד דעתו החולקת, שתיים לדואר האלקטרוני שלו, חמש לטלפון הנייד. הוא מלין גם על קבלת שיחה ממוכנת לטלפון שלו, שעניינה פוליטי אף הוא, ברם בעטיה אין הוא מבקש (ובדין) סעד, והוא מתמקד בשבע ההודעות הכתובות שקיבל. אין חולק כי שולח ההודעות הוא חבר הכנסת אראל מרגלית, חבר מפלגת העבודה הישראלית (היא הנתבעת) וח"כ מטעמה בסיעת "המחנה הציוני". הודעות הדוא"ל ששלח, בסמוך לאחר הבחירות לכנסת העשרים בחודש מרץ 2015, כוללות מסרים ועמדות בענייני השעה שאין חולק כי הם פוליטיים, כמו גם קריאה להתפקדות למפלגת העבודה; המסרונים ששלח כוללים קישור לאתר אינטרנט שכולל בדומה אף הוא מסרים פוליטיים וקריאה להתפקדות למפלגת העבודה. כל אלה, ובפרט הקריאה להתפקדות למפלגה הכרוכה לטענתו בתשלום של 75 ₪, נדמים בעיני התובע ל"מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת", כהגדרתו (כיום – החלקית) של "דבר פרסומת" אסור בחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982. כיוון שכל דבר פרסומת מצדיק פיצוי של עד 1,000 ₪ להודעה (סעיף 30א(י)(1) לחוק), עותר התובע לחיובו בפיצוי של 7,000 ₪ בגין שבע ההודעות האמורות.

2.השיבה הנתבעת: ראשית, כל ההודעות הן מטעם ח"כ מרגלית, כך שיריבות – אין כאן. בכל מקרה, וזה לב טענתה, אם נתמצת: החוק ברור ומפורש ואינו חל על שיגור מסרים פוליטיים, כך שאין כל בסיס לתביעה לקבלת פיצוי בגין ההודעות האמורות.

3.בגדרי הישיבה המקדמית שהתקיימה, ולאחר שיחה עם הצדדים, ביארתי כי אני שוקל להורות על סילוק התובענה על הסף בהיעדר עילה, כהוראת תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ("התקנות"). פירטתי טעמיי לפרוטוקול. עיקרם: היעדר עיגון, כעולה מסקירת ההיסטוריה החקיקתית והפסיקתית, להחלת החוק על מסרים פוליטיים. אפשרתי לתובע כבקשתו למסור עמדה סדורה בעניין בכתב, ולנתבעת – להגיב.

4.ביאר התובע מדוע קיימת עילה לתביעתו מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת. אם נתמצת: מסר פוליטי זה היה כרוך בבקשה להוצאת כספים, וככזה הרי הוא פרסומת אסורה, שביחס אליה אף לא קיימה הנתבעת את החובות השונות שבחוק התקשורת. לביסוס טענתו נסמך התובע על פסקי דין שונים, שעניינם בבקשות של עמותות שונות הפועלות למטרות חברתיות לקבלת כספים. יתרה מכך, אם ייתן בית המשפט לגיטימציה למשלוח מסרים ממין זה, הרי שכל דכפין יוכל לזכות בהגנה אם רק ישלב בהודעתו מסר פוליטי, ומדגים התובע: "הגיע הזמן להחליף את השלטון בממשלה חברתית ועד אז אנו מזמינים אתכם להצטרף למועדון ההנחות של [פלוני]". תמה התובע: היעלה על הדעת כי אין זו פרסומת אסורה? ומוסיף התובע: גם הטרדה, במובנה בסעיף 30 לחוק התקשורת יש כאן.

5.השיבה הנתבעת, בתמצית ובהתמקדה בסוגיית ה"ספאם": מסר פוליטי אינו יכול להיחשב כאסור מכוחו של חוק התקשורת, גם אם הוא כרוך בקריאה להתפקדות למפלגה. בין הדוגמאות שהביא התובע למקרה דנן אין קשר, סברתה. ניסיונו של גוף, אפילו אינו לכוונת רווח, להשיג כספים אינו כמסר פוליטי.

דיון

6.דין התובענה להמחק על הסף בהיעדר עילה. היא מדגימה שימוש בלתי ראוי בחוק התקשורת, שתכליתו החברתית ברורה וחיובית, כדי להכביר הוצאות שלא לצורך על הצד שכנגד ולנסות ולקבל פיצויים במצבים שבמפורש אין עילה לפוסקם, והכל תוך העמסה שלא לצורך על המערכת השיפוטית, על חשבון מתדיינים אחרים הנזקקים לסיועו של בית המשפט – לרבות בתביעות מבוססות מכוחו של חוק התקשורת עצמו.