תא"מ 15113-12-11 מדינת ישראל נ' עתאמנה

לפניי תביעה לתשלום פיצוי בגין נזק רכוש שנגרם לרכב בבעלות התובעת, ניידת משטרה, עקב התנגשות רכבו של הנתבע בה, באירוע מיום 26.4.11.

תמצית טענות הצדדים:

1.על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 26.04.11 בשעה 16:15 בקירוב במהלך מחסום שיגרתי בבאקה אל גרבייה זיהו שוטרי ניידת משטרתית רכב ללא לוחית רישוי אשר היה נהוג על ידי הנתבע. השוטרים סימנו לרכב הנתבע לעצור. הנתבע ניסה להתחמק מהניידת, ניסה לעקוף אותה ללא הצלחה ופגע ברכבו בניידת בצידה הימני. בדיקה העלתה כי התובע היה פסול מנהיגה שעה שארעה התאונה.

2.בניידת היו באותה העת שלושה שוטרים - הנהג, שלימק בוריס (להלן – בוריס), ושני שוטרים נוספים - שיין אריק (להלן – אריק) אשר ישב בסמוך לבוריס, ושוטר נוסף בשם שמואל כץ. ברכב הנתבע היה הנתבע בלבד.

3.לטענת התובעת, עקב ההתנגשות נגרם לניידת נזק רכוש. התובעת צירפה חוו"ד שמאי מטעמה לפיה סה"כ הנזק שנגרם עומד על סך 55,664 ₪. סכום התביעה בתוספת ריבית והצמדה ליום הגשת התביעה, הועמד על סך 56,069 ₪.

4.לטענת הנתבע, ביום התאונה הוא נהג ברכבו בבאקה אלגרבייה, כאשר בעודו נוסע רכב התובעת חסם את נתיב נסיעתו כתוצאה מנהיגה רשלנית ולא ראויה מצד הנהג, ועקב כך פגע ברכב התובעת. לטענת הנתבע, לא היה בידיו לעצור את הרכב ולמנוע את ההתנגשות, שכן הוא הופתע מכניסת הניידת למסלול נסיעתו. עוד טוען הנתבע כי בעת האירוע לא ידע שמדובר בניידת משטרה, וכן לא ידע שרישיון הנהיגה שלו נשלל קודם לאירוע. הנתבע מעלה טענות כנגד שיעור הנזק הנטען שלטענתו לא הוכח כדבעי.

העדים והראיות:

5.מטעם התביעה העידו: שמאי אליאס, השמאי מטעם התובעת (להלן – השמאי), בוריס, הבוחן פינגרוט, בוחן תנועה אשר הגיע בסמוך לאחר התאונה למקום התאונה ובאמצעותו הוגש דו"ח בוחן תנועה על תאונת דרכים (ת/5) (להלן – הבוחן).כן זומנו לעדות מטעם התביעה נציגי העסקים שבדקו וסיפקו חלפים לתיקון הניידת לאחר התאונה, וזאת לנוכח התנגדות הנתבע להגשת החשבוניות שלא באמצעות עורכם.

6.במסגרת שמיעת הראיות הוגשו חלק ממסמכי תיק החקירה במשטרה בגין האירוע האמור, לרבות הודעות העדים שהעידו (השוטרים והנתבע), מסמכים שערך הבוחן והחלטות שיפוטיות בעניינו של הנתבע. הוסכם דיונית כי ההודעות האמורות ישמשו כעדויות ראשית של העדים הנ"ל, והעדים נחקרו בחקירה נגדית. יצויין כי הן הנתבע והן בוריס נחקרו במשטרה כחשודים לעניין התרחשות התאונה. לא הוגשו ראיות בדבר פתיחת הליך פלילי נגד מי מהם בסופו של יום.

דיון והכרעה: 

נסיבות התאונה והאחריות להתרחשותה:

7.על-פי המפורט בהודעות בוריס ואריק במשטרה, ביום התאונה הם היו בסיור שגרתי בפיקוח תנועה בבקע אל גרבייה. הם הבחינו ברכב הנתבע ממרחק כשהוא נוסע ממולם. רכב הנתבע היה ללא טמבון וללא לוחית רישוי. לדברי בוריס, הוא סימן לנתבע עם אורות הניידת לעצור. בשלב זה החל הנתבע "לזגזג" עם הרכב. בוריס הסיט את הניידת שמאלה לכיוון נתיב נסיעתו של הנתבע, ועצר אותה על הנתיב על מנת לעצור את נסיעת הנתבע. לדבריו, הוא הותיר לנתבע מקום לעבור עם רכבו מצד ימין של הכביש. הנתבע שנסע מצד ימין, האיץ את מהירות נסיעתו והסיט הרכב שמאלה על מנת לעקוף את הניידת. כתוצאה מכך פגע בצד ימין של הניידת. לאחר הפגיעה עצר הרכב, הנתבע יצא ממנו והחל לברוח רגלית מהמקום, עד שנתפס.

8.הנתבע בהודעתו במשטרה טען כי הוא היה בדרכו לביתו כשרכב התובעת נכנס לנתיב נסיעתו וחסם אותו. הוא לא הספיק לבלום ואז אירעה התאונה. לטענתו, הניידת לא סימנה לו לעצור, לא הפעילה כריזה, סירנה או הבהוב אורות, ומשכך לא ידע כי המדובר ברכב משטרתי בתפקיד. הנתבע אישר כי לרכב בו נהג לא היה טמבון מקדימה, אולם לטענתו הייתה עליו לוחית רישוי. לטענתו, בזמן התאונה היה לו רישיון נהיגה תקף, וכי הרישיון הופקד על-ידו רק ביום 28.04.11. עוד טען הנתבע כי הוא לא ברח לאחר התאונה אלא יצא מהרכב מאחר וראה עשן מהמכסה מנוע ופחד להישרף.

9.עולה בבירור מהראיות כי רכבו של הנתבע לא היה במצב בלימה בעת ההתנגשות; הדברים נלמדים מדו"ח הבוחן התנועה, בו צויין כי רכב הנתבע לא היה במצב של בלימה וקרוב לוודאי היה במצב של האצה. נקודת המוצא היא, איפוא, כי הנתבע לא ניסה לעצור את רכבו עובר להתנגשות. המחלוקת בענייננו מתמקדת בשאלה האם הבחין הנתבע מבעוד מועד בניידת המסמנת לו לעצור ונכנסת לנתיב נסיעתו, באופן שהיה בידו לעצור את רכבו, כטענת התביעה, או שמא הוא הופתע מכניסת הניידת למסלול נסיעתו מבלי שסומן או הוזהר לכך מראש, ובאופן שלא היה סיפק בידו לעצור את רכבו ולמנוע את ההתנגשות.

10.בטרם אדרש למחלוקת העובדתית האמורה, אתייחס תחילה לטענת הנתבע בדבר השינוי בגרסת התביעה בכתב התביעה לעומת הנטען בעדויות השוטרים. בעוד שבכתב התביעה נרשם כי האירוע אירע במהלך מחסום שגרתי, הרי שבעדויות תיאור השוטרים מצב שונה של כניסת הניידת לנתיב נסיעתו על מנת לעצרו לאחר שהשוטרים זיהו כי הרכב ללא לוחית זיהוי וטמבון. הנתבע טוען כי מדובר בהרחבת חזית פסולה, וכן כי השוני הנ"ל פוגם במהימנות עדויות התביעה.

אכן, עולה מהעדויות בבירור כי התאונה לא ארעה במהלך מחסום שגרתי, אלא במהלך אירוע אד-הוק שאירע תוך סיור תנועה שגרתי. אינני סבורה עם זאת כי מדובר בשינוי חזית פסול. עילת התביעה היתה ונותרה פגיעת רכבו של הנתבע בניידת משטרה שסימנה לו לעצור לאחר שזיהתה אותו נוסע ללא לוחית רישוי, וזאת כתוצאה מנהיגה בלתי זהירה מצידו ובניסיון להתחמק מהניידת. שאלת היות המחסום "שגרתי" או לא, לא היוותה חלק מעילת התביעה, אלא נתון רקע, ואין לראות בנתונים שעלו מהעדויות משום הרחבה או שינוי אסורים של יריעת המחלוקת. אשר למשקל שיש לשוני האמור ביחס למהימנות גרסת עדי התביעה, סבורני כי בנסיבות אין הוא רב. זאת, מאחר שכבר בהודעות השוטרים במשטרה, שניתנו יום לאחר האירוע, נמסרה בפירוט ובברור גרסתם בדבר נסיבות התאונה לרבות היותם בסיור שגרתי, והפעולות שביצעו בקשר לרכבו של הנתבע, כפי שהועלתה גם בעדותם בפני, כך שאין ענייננו בשינוי הגרסה הראשונית בשלב המשפט, אלא לכל היותר באי-דיוק מספק בניסוח כתב התביעה.

11.אשר למחלוקת לגופם של דברים, לאחר בחינת הראיות ושמיעת העדויות, אני רואה להעדיף את עדויות העדים מטעם התביעה על-פני גרסתו של הנתבע. מסקנתי מהתשתית הראייתית שהונחה היא כי הנתבע ראה את הניידת המסמנת לו לעצור ונכנסת לנתיב נסיעתו על מנת לעצרו, וכי היה בידו שהות מספקת לעצור את רכבו. הנתבע בחר שלא לעשות כן, ובמקום זאת ניסה לעקוף את הניידת על מנת לחמוק ממנה, דבר שגרם להתנגשות. להלן יפורטו בתמצית נימוקי למסקנה זו.