תא"מ 15096-09-13 ריאלפיקס פיננסים בע"מ נ' כצמן

התובעת עוסקת בקידום הסדרת הענקת הלוואות ללווים על ידי תאגידים בנקאיים. ביום 13.2.2013 נקשרו הנתבע והתובעת בהסכם, במסגרתו היה על התובעת לפעול להשגת אישור עקרוני מטעם בנק להענקת הלוואה לנתבע, כנגד שעבוד נכס המצוי בבעלות הנתבע. הוסכם כי זכאות התובעת לתשלום תהיה לאחר שיתקבל אישור עקרוני מאחד הבנקים. בהסכם התחייב הנתבע, בין היתר: "לשתף פעולה עם החברה, ולספק את הנתונים הנכונים ....". כן נקבע כי "הלקוח מתחייב שימסור את הנתונים המלאים והנכונים ולענות תשובות כנות ומלאות על שאלות החברה ....." [עמ' 4 להסכם]. הצדדים הגיעו להסכמה באשר לשיעור שכר הטרחה והנתבע משך המחאה לפקודת התובעת ע"ס 18,902 ₪. אישור עקרוני ניתן לנתבע והוא החל בתהליך קבלת ההלוואה מהבנק ואף נרשמה לטובת הבנק הערה בלשכת רישום המקרקעין. עם זאת, ההליך לא הושלם, הלוואה לא התקבלה וההערה לטובת הבנק נמחקה. התובעת הגישה את השטר שהתובע משך לפקודתה לביצוע, לאחר שהשטר חולל. הנתבע העלה טענות שונות כנגד התובעת, לרבות טענות בדבר מרמה או הטעייה מצדה. נטען שהבנק, ביחד עם התובעת, דרש מהנתבע דרישות "מוזרות" (סע' 27 לתצהיר התומך בהתנגדות), כגון: הצגת תצהירים המעידים על הבעלות בנכס, לרבות וויתור מצד שוכרים על זכויות בדירה וכיו"ב. נטען שלא הוסבר לנתבע על כך שאישור עקרוני לקבלת הלוואה אינו השלב הסופי בעסקה כאמור ושהבנק עלול לסרב להעניק לנתבע הלוואה.

בדיון צומצמה המחלוקת והוסכם כדלקמן: "מוסכם כי השאלה היחידה המשפטית והעובדתית שבמחלוקת היא מדוע בסופו של יום למרות שהתקבל אישור עקרוני על ידי התובעת, לא נלקחה / התקבלה משכנתא / הלוואה על ידי הנתבע" [עמ' 10, ש' 3 – 4]. לפיכך, הניתוח המשפטי המובא להלן מתייחס להיקף המחלוקת, כפי שהותוותה בדיון.

בעלי הדין העידו בהליך. כמו כן, לדיון זומנה נציגת הבנק שאמור היה להעניק הלוואה לנתבע, הגב' רויטמן. לאחר בחינת טענות הצדדים, העדויות והראיות, נחה דעתי לפיה דין התביעה להתקבל.

בהסכם ההתקשרות בין הצדדים נקבע: "לאחר בדיקת ההצעות השונות מהבנקים וקבלת האישור העקרוני מהבנק ..... חלקה של החברה תסתיים ותהיה החברה זכאית לקבלת יתרת שכר טרחתה, גם אם מסיבה כלשהי, הלקוח בחר לא להמשיך בתהליך" [עמ' 4 להסכם].

על יסוד הוראות ההסכם ובשים לב להיקף המחלוקת, כפי שהוגדרה על ידי הצדדים בדיון, התובעת זכאית הייתה לתשלום מלוא שכרה, אלא אם ההלוואה לא התקבלה אצל הנתבע מחמת התנהלות פסולה מצד הבנק (למעשה, אי עמידה בהתחייבות מכוח האישור העקרוני או העמדת דרישות שנועדו להביא להתנערות מהמחויבויות כלפי הנתבע). היינו – אי קבלת הלוואה מחמת התנהלות הנתבע עצמו תיזקף לחובת הנתבע והתובעת תהיה זכאית לתשלום מלוא השכר המוסכם.

כנהוג וכמקובל, לאחר שניתן אישור עקרוני החל הבנק בתהליך הסדרת הענקת ההלוואה. הבנק הזמין שמאות לדירה ודרש מהנתבע לספק פרטים מלאים על אודות זהות הגורמים המתגוררים ביחידת דיור שבנויה בנכס וכן להציג תצהיר מטעמם, לפיו אין להם דרישות ביחס לנכס.