ש. שלמה רכב בע"מ נ' מטהר ואח'

לפניי תביעה שעניינה נזקי רכב התובעת בתאונה מיום 3.2.2015 בה מעורב רכב הנתבעים (אוטובוס).

הצדדים הסמיכו את בית המשפט להכריע במחלוקת ביניהם, על דרך הפשרה ומכוח סמכותו של בית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, עם הנמקה.

בהתאם להסכמת הצדדים ולהסמכתם ולאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכב הגעתי לכלל דעה להטיל את מלוא האחריות לתאונה על נהג רכב הנתבעים.

ראיתי לקבל את גרסת נהג התובעת לתאונה, לפיה עת שרכב התובעת הוסע בנתיבו, אוטובוס הנתבעים, שהיה במפרץ להעלאה והורדת נוסעים מימין, סטה לנתיב נסיעת רכב התובעת ולהעדיפה על פני גרסת נהג אוטובוס הנתבעים. נהג התובעת העיד עדות קוהרנטית אשר מכנותה התרשמתי ובה נתתי אמון. גרסת נהג התובעת לתאונה לפיה אוטובוס הנתבעים שהיה בעצירה סטה לנתיב נסיעת רכב התובעת הייתה אחידה בעדותו ובטופס ההודעה האוטנטי מיום לאחר התאונה (ת/1). מנגד גרסת נהג הנתבעים בעדותו נסתרה. נהג הנתבעים טען תחילה בעדותו להיעדר מגע בין כלי הרכב, וכלשונו: "אני מסתכל בצד שמאל של המראה ורואה את רכבו עומד בלי מגע לאוטובוס" (עמ' 4 שו' 20) על כך חזר בהסבר שנתן (עמ' 4 שו' 22-23), זאת על אף שבטופס ההודעה מטעם הנתבעים (נ/1) צויין מגע בין כלי הרכב. אלא שבהמשך עדותו חוזר בו נהג הנתבעים מדבריו ומאשרכי "שמע בום" (עמ' 4 שו' 26) ואף הוסיף: "הוא נכנס בי מאחורה. ירדתי לראות והתברר שהוא פגע בי" (עמ' 5 שו' 2-3). סתירות אלה מהותיות ואינן מאפשרות ליתן אמון בעדות נהג הנתבעים ולקבוע על יסודה ממצאים.

לא ראיתי לקבל את הטענה לקיומו של נזק בחלק האחורי של האוטובוס בהסתמך על עדותו של נהג האוטובוס כעדות יחידה, או בהסתמך על תמונה שלא ברור על ידי מי ומתי צולמה. ביתר שאת כשבטופס ההודעה (נ/1) נטען לנזק לאורך האוטובוס ולא רק בחלק האחורי כפי שנטען בדיון. לכך יש להוסיף כי לא הוצג דיווח נהג הנתבעים סמוך לאחר התאונה, ויש להעדיף את הגרסה האוטנטית של נהג התובעת בטופס ההודעה סמוך לתאונה, על פני גרסתו המאוחרת של נהג הנתבעים שמועדה חמישה מחודשים לאחר התאונה.

גרסת נהג התובעת אף נתמכת במוקדי הנזק בכלי הרכב. על פי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה ותמונות הנזק, בהן נראה רכב התובעת עם פגיעה בפגוש הקדמי ותלישת הפח במוקד זה. פגיעת תלישת הפח אינה אופיינית לסטיית רכב התובעת ומסתברת יותר עם סטיית אוטובוס הנתבעים, כגרסת נהג התובעת.

אף שנהג התובעת אישר בעדותו שהוא צפר לאוטובוס אותו ראה, כלשונו, "יוצא",לאור מיקום הפגיעה בחלקו הקדמי של רכב התובעת ומשאני מקבלת את גרסת נהג התובעת לתאונה לפיה כלי הרכב היו קרובים זה לזה עת שאוטובוס התובעת סטה, לא ראיתי בנסיבות העניין לקבוע אשם תורם לנהג התובעת.

לא ראיתי לקבל את התביעה בנוגע לימי השבתה משלא הוצגה תשתית ראייתית לתמיכת רכיב זה.

אשר על כן ולאור המסקנה אליה הגעתי, הנתבעות, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 13,913 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה, וכן את אגרת המשפט ששולמה, שכר עד התובעת כפי שנפסק בדיון ושכ"ט עו"ד בשיעור של 17.55%₪. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן יישא התשלום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד לתשלום בפועל.