תא"מ 1502-11-14 אלמליח נ' משרד הבריאות/המשרד הראשי

מבוא

1. לפני המרצת פתיחה שעניינה בבקשה למתן צו עשה למשרד הבריאות, אשר יורה ל-"מרפאת הנגב לבריאות הנפש" באופקים להעניק שירותים מסויימים למבקש, בנסיבות חריגות, כך כדבריו. המרפאה מתנגדת , לטענתו, לטפל בו, עקב מעשה אלימות אשר ביצע בעבר כלפי אחת מרופאות הקופה.

    

2. מהמסמכים אשר צורפו לבקשתו עולה כי הוא אכן נזקק לטיפול רפואי מסויים, וכי מנהלת מרפאת הנגב החליטה, יחדיו עם הפסיכיאטר המחוזי, כי לאור העבר התוקפני שלו כלפי המרפאה נשואת התובענה, עדיף כי יטופל במרפאה אחרת, ומכאן בקשתו.

    

3. בהחלטתי מיום 2/11/14, הוריתי למדינה להגיב לעניין בקשה זו, בדבר מתן מענה אפשרי למבקש, וכן קבעתי כי על המדינה להתייחס לשאלת סמכותו העניינית של בית המשפט לדון בתובענה זו, לאור האמור בסעיף 54 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, וכל זאת בנסיבות הייחודיות של המבקש ומצבו הרפואי ו/או הנפשי הנטען.

    

4. מתגובת המדינה עלה כי דין הבקשה להידחות מחמת חוסר סמכות עניינית, ולחילופין להימחק על הסף בשל העדר עילה, וזאת ככל שהסעד המבוקש הינו שגורם רפואי כלשהו יכין עבורו חוות דעת להגשה לביטוח לאומי, ולחילופי חילופין- על התובענה להידחות לגופה:

5. לטענת המדינה, לא ניתן בנסיבות המתוארות לכפות על המרפאה, אשר הקורבן לאלימותו זו עדיין מכהנת בה כמנהלת המרפאה – לטפל בו או לקיים את האבחון המבוקש לו, דבר המצריך טיפול ופגישות מרובות.

    

6. עוד טוענת המדינה כי ככל שהבקשה הינה לקבלו לטיפול מרפאתי נפשי דווקא במרפאת הנגב ו/או במסגרת קופת החולים, הרי שלא מרפאת הנגב ו/או קופת החולים צורפו כצד להליך, ואם זהו אכן הסעד המבוקש, הרי שמדובר בעניין הנוגע לזכאות לשירותים לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, וכאמור, בהתאם לו, אין בית המשפט דנא מוסמך לדון בתובענה.